המחבוא הסודי שלי

שאני מקווה שאצליח לישון הלילה

אין לי דיכאון

גם לא איזה הפרעת אישיות 

פשוט אני סובלת מפוסט טראומה

על פוסט טראומה על פוסט טראומה

ובגלל זה העצבות והזהירות והקשיים 

בדיעבד זה די הגיוני ואני מבינה

אך הצורך שלי להיזהר ולהימנע מגברים

ולהיות חשדנית ולשמור על הבטחון שלי

הוא אמר שזה יכול להיעלם עם עבודה קשה

עוד שנתיים שלוש ולהיות מאושרת

וזה החלום הכי גדול 

להיות שמחה.

הצלחתי למצוא את הספל האהוב עלי

ואני ממוצעת לגמרי

זה כבר משהו

אתמול היה לי בוקר זוועה
כזה שמלווה אותך רגשית לאורך כל היום.
נשברה לי הכוס שאני הכי אוהבת זאת
הכפולה עם ציור של סטיץ'.
הימים שלי שוב נהיו עמוסים מטיפולים שרוב
הסיכויים שלא יועילו לי וסתם כנראה יבזבזו
זמן וכסף ואני עצובה. אנשים לא מסוגלים
לראות שהם פוגעים באחרים ואחרי זה אומרים
אני בסדר כולכם מטומטמים. קשה לי, באמת קשה לי.
אני חייבת להוריד את המתג ולהרחיק ממני את כולם
להוריד ממני את העמוס הזה בכתפיים.
כבר כואב לי יותר מדי

למרות שכמו כולם אני משתמשת בלוח השנה הלועזית
השנה החדשה לא באמת מעניינת אותי, ראש השנה כבר היה
ואין לי את אותה ההרגשה בהתחדשות הזו. אולי זו החזרה
בתשובה, אולי זו הבגרות אבל יש מה שכן יש ריח של צמיחה
באוויר ואולי זה גם בזכות הגשם. גשם זו ברכה בסוף.

והרבה זמן שאני מדברת על האומנות שלי ובגלל שיש לי מנוי ל-24 שעות
החלטתי לשתף את האומנות שלי ואלו פרחים שציירתי מנייר שעטף זר פרחים לשבת
והוא מונח ליד פינת הצמחים שלי שבינתיים ממשיכים ללבלב. הלוואי שרק נצמח

לפעמים צריך להפסיד גם כשזה שכר כדי לעמוד בעמדה שלך.
נכון שזה יכול לבאס או לגרום לעצמך לחשוב למה אבל בסוף
החשוב הוא הנפש. ואם לא טוב אז עדיף לא לעשות את זה.

זה לנצח את הדיכאון.

בחודשים האחרונים הלק שאני עושה הוא תמיד מורכב.
מורכב מכל מיני צבעים, כל מיני צורות, אצבע ככה ואצבע ככה
צבעים שמחים, צבעים עצובים, צבעוני, פשוט. יש בזה משהו
שמשקף את המצב המורכב שאני נמצאת בו, מצד אחד רוצה לצמוח
מצד אחר שרויה בדיכאון. אני חושבת שהכוח המניע אותי זה להיות
שם בשביל אחרים כדי לברוח מעצמי ונכון שזה לא טוב אבל זה לפחות
מניע.

אני קוראת ספר רומנטי שמשלב ארוטיקה על קשר לא מחייב וזה רק מראה כמה אני לא רוצה להיות שם
גם כשהמניעים שלהם מובנים לגמרי אבל בחיי שזה קשה למצוא מישהו שיקבל את כלל המורכבויות
וגם את הרצון להתמסד ולא לחכות.

השעון מתקתק בסוף והחרדה אמיתית. וקשה למצוא עבודה והלחץ הכלכלי מוסיף עול על החרדה

לפחות הבטן שלי ואני חברות עכשיו
יאי.

היום היה לי שיעור חשוב מאוד.
לא לתת לאף אחד להכניס לי מילים לפה או להרים עלי את הקול שלו.
אני הפסקתי לתת לאנשים לדרוך עלי ואני לא אמכור את עצמי תמורת
שום הון שבעולם. אבל גם כשיורדות הדמעות וזה מציף זה מלמד אותי
איך בפעם הבא אני אהיה חזקה יותר ואוכל להתמודד נכון וטוב יותר.
לתת תוקף לרגשות של עצמי ולדעת שזה בסדר. 
אני נותנת את הלב ומי שדורך על זה לא ראוי לקבל אותו.
זה לא מתאים תמורת שום דבר שבעולם.
מציתי

למרות שאני לא עובדת בכלל 
השתמשתי במיליון ההנחות של החודש הזה
אבל לפחות הכול זה דברים שהמתנתי לזמן
הזה כדי שהכול יצא שווה.
לפחות אני לא צריכה לקנות שום דבר לחודשים הקרובים
כי גם אין לי כסף להם