אתמול הייתי בסדנה ושיתפתי על החיים
כדי להבין מה מקור הכאב שמשפיע על
כל הסובב אותי. לא יכנס להכול אבל
בגדול ההורים התגרשו שהייתי תינוקת
ושלא במודע אבא שלי נטש אותי כי
גר בבית אחר ולא איתי. מכאן המוח
מפיק שננטשתי ונשארתי עם הורה
שלא נתן לי מענה של אהבה, חמלה וגידול
טוב ונוצר מה שנקרא בלעז ״דאדי אישיוז״
בגדול זה מסביר המון למה יש לי את אותו
הדפוס במציאת זוגיות ואת כל אותם גברים
שהייתי איתם וחשבתי שהם לא ינטשו אותי
ויספקו לי אהבה ויהיו איתי למרות שזה לא
היה זה ולא התאים. הניתוח הזה עשה
לי סדר בהרבה דברים כי זה לא רק האשמה
זה הנטישה הזו שמשאירים אותי לבד,
שהבעיה בי ולא גם באחרים,
ובקיצור אני דפוקה בשכל ולא מוצלחת בכלום.
איך ממשיכים מכאן? כשיש לי רזומה של
פוסט טראומה פיברומיאלגיה ובעיות אורתופדיות
אז אני נראת טוב. ואו כי זה מה זה עוזר לי בחיים
כי פיטרו אותי בגדול ואני לא יודעת מה לעשות
אין לי כיוונים חוץ מלימודים אקדמיים
ואני מרגישה שבא לי לברוח מהכול ולא לחזור
לכאן.
אני שוקעת ואני לא רוצה
אני לוחמת
אני לא מוותרת
אני המשענת של עצמי
מגיעה לי דברים טובים
מגיעה לי זוגיות
מגיע לי לחיות