״נכון קשה להחזיק ספר תורה? יותר קשה לקיים את המצוות״.
את המשפט הזה שמעתי בהקפות של הספר תורה
בכפר חב״ד אחרי חג מאוד מרומם רוחנית.
אקח את המשפט לא בקטע הדתי אלה לכיוון
החיים. כמה אנחנו לא מעריכים, כמה אנחנו חושבים
על עצמנו וכמה יש שנאת חינם ואי אהבה אחד
כלפי השני כי יש רק את האני.
תכף עברה שנה מהתאונה וחשבתי שהפוסט טראומה
נשכחה קצת אבל כשחזרנו בלילה הרגשתי שהחושך סוגר
עלי ורציתי לעצור בצד ולא להמשיך לנהוג.
יש אותי עד ל-11.11 ויש אותי אחרי
ומצד שני יש כל כך הרבה טראומות שעברתי מרגע
הלידה שלי שזה לא פוסט טראומה זה מגה טראומה
ואז חשבתי שאחרי אמא שלי, האונס, התאונה
מה יקרה אם יחטפו אותי? חשבתי על הסיטואציה
ובעיקר צחקתי מעצמי. כי יכולתי להישאר בתחתית
כל כך הרבה פעמים אבל בחרתי לקום כל פעם מחדש
למרות העצב והכאב.
בחג הזה הבנתי כמה אני אוהבת את אלוקים למרות
כל הכאב שנכתב למעלה שאני יעבור
בסוף זה יצא טוב
אולי אפילו ממש טוב
חזק חזק ונתחזק