כבר שלושה ימים אני אומרת לו "אתה הכי מעצבן בעולם. איש בלי לב. פחם שחור. רק הגיון איך בא לי להוריד לך סטירה. שתתחיל להרגיש". הוא צוחק ואומר "אוקיי. אנחנו נראה לגבי זה".
אנחנו יושבים באוטו שלו. רחוב עמוס ביותר, ביום עמוס ביותר.
מלא עוברי אורח, בכלל מסיפור אחר.
"נו ? איפה הסטירה שרצית לתת לי?" הוא שואל בחיוך.
אני מרימה את היד ומורידה אותה במהירות. הוא מחייך ואפילו לא ממצמץ. עוצרת מילימטר מהפרצוף שלו.
"חשבתי שאני ה'איש הכי מעצבן בעולם', הוא אומר ומחקה אותי.
אני מרימה שוב את היד במהירות. כשאני מורידה את היד הוא תופס אותה ואומר, "עכשיו אני לא רוצה לראות יותר ידיים. ידיים מאחורי הגב ושיישארו שם או שאני קושר לך אותן פה באמצע הרחוב. ברור?"
אני מהנהנת ויודעת שהוא לא צוחק. גם אני לא.
רחוב עמוס ביותר, ביום עמוס ביותר, בעיר עמוסה ביותר,
מלא עוברי אורח, בכלל מסיפור אחר.
סטירה. איך אומרים.... מצלצלת. נסגרות לי העיניים. אני פותחת, מחייכת ואומרת לו "עוד".
הגבה שלו זזה ממש מעט, עדיין חצי חיוך ועוד סטירה. חזקה. אני לא מחייכת. פותחת עיניים ואומרת "עוד".
רחוב עמוס ביותר ואנשים...בסרט אחר... וסטירה. אני אומרת "תראה אותנו.. אמצע רחוב XX באמצע פאקינג XXX, תראה כמה אנשים בסרט, לא רואים ממטר. אז עוד?". סטירה. כזו מסובבת.
"אמרתי לך שאני שונא שאת מקללת".
הסנטר שלי רועד ובורחת לי דמעה. הוא מנגב אותה ומעביר לי אצבע על השפתיים. הלשון שלי עוקבת אחריה.
אותו רחוב עם אנשים בסרט ואני מוצצת אצבע כמו ילדה טובה. העיניים שלו נפתחות.. החיוך שלו גדל.
הוא מנשק אותי עד שנגמר לי האוויר. "יפה לך. ילדה טובה".
אז נסענו לרחוב צדדי ומצצתי לו. היה שם פקח. לא קיבלנו דוח.
מוקדש לאיש אחד, שכנראה לא אראה יותר כי הוא נורא מעצבן 3>
אולי זה קרה. אולי זו בדייה. מה שבטוח, יש הבדל ע נ ק בין אלימות לבין כוח.
