אני חושבת "בקול רם". אין פה שיר או אפילו תובנות גדולות. דיאלוג פנימי שיוצא החוצה.
תוספות ועריכות לפוסט הקודם שעוד שניה יימחק.
* "מה שלומך?"
שאלה שתמיד מבלבלת אותי כשהיא באה מאנשים שאני לא מכירה. אני מודעת למחוות הנימוס. אני לא יודעת מה עונים למישהו שאני לא מכירה. אני לא יודעת ולא מוצאת עניין ברבע שעה של "מה שלומך?" "סבבה תודה. איך אתה?" "נחמד"... מה עכשיו? מאיפה את? יש בינינו כזה חיבור מטורף שזה משנה? מה את מחפשת פה? כלום. זה קורה בלי שאני מחפשת. חיפושים אקטיביים אחרי מישהו לא הניבו אף פעם את ה"מישהו". תאאאמיד המישהו המתאים בא כשאין חיפוש אקטיבי
הנה - עניתי. ככה זה נראה. לכל מי ששואל "מה שלומי" בלי להכיר אותי. קיצור תהליך.
מצאתי שאני חוזרת על המחשבות שלי בפני אלה שקצת כן מכירים אותי.
אז כדי לחסוך לכם חפירות בפרטי - הנה זה ציבורי (ולא ממש מעניין, בינינו).
"אז מה שלומך?"
כרגיל. מורכב. חלקכם אפילו מבינים את המורכבות.
** אני מתגעגעת לסיבה לכתוב שירים.
אני מתגעגעת למקצב שמתנגן לי בראש שהוא הליבה של השיר.
כשהוא רק מקצב.
טה טה טה טה טה, שמזיז לי את כל הבפנים.
שמחפש מילים כדי להתבטא.
אני מתגעגעת להתהוות שלו,
קורם עור וגידים ומקבל צורה, מילה ועוד מילה.
***אין בי ריחוק רגשי כדי להיות שולטת.
אפשר להיות שולטת בלי ריחוק רגשי ? בלי פאסון של "וונדרוומן בלווייה"?
לא רוצה ריחוק רגשי. רוצה להיות חלק. רוצה להרגיש.
רוצה לאהוב את האביר שלשירותי.
ממתי זה בכלל נהיה נושא מחשבה? אביר לשירותי?
משחק השליטה הקטן השבוע גרם לי לחשוב על המקום שלי בעולם כאן.
אני לא חושבת שאני מתחלפת. אולי בעצם ככה קוראים לזה. אני לא אוהבת את ההגדרה. זה לא מתחלף לי.
זה מתאים את עצמו למי שמולי בצורה טבעית בעיניי.
מלכה צריכה אביר ראוי לשירותה.
מלכה, עם כל האוטונומיה - היא סאבית של מלך. אם יש מלך ראוי.
ואם אין מלך למידותיה? היא פחות מלכה? לא .
אבל אם אין אביר שיצדיק את ההכתרה העצמית - היא מלכה רק בעיני עצמה.
מלכה צריכה להיות מוכתרת.
"אני שולט משמע זה נכון". אז זהו - שלא.
עדות עצמית לא טובה בעיניי. כתבתי על זה כבר בעבר.
אני לא באמת מצליחה גם לשחרר שליטה ולא רואה איך אצליח.
אני מתקשה להבין איך במקום של התמסרות וריצוי מישהו אחר - אפשר לא להיות בשליטה.
הוא יחליט ויודיע ואני אשתף פעולה או לא. השליטה עדיין אצלי. אני מרשה ומשתפת פעולה. עד שלא.
אני לא מוצאת בזה עניין.
אני רוצה להיות בלי שליטה, למסור אותה באהבה - ולדעת שזה יהיה טוב.
שאני לא צריכה לחשוב.
כשאני יכולה לעבור למושב הנהג ולהירדם ולדעת שהנסיעה תהיה בטוחה ונעימה.
אחרת אהיה דרוכה עם רגל על דוושת בלם דמיונית. בשליטה. או שאנהג בעצמי מתוך ידיעה שאני נוהגת טוב יותר.
אפשר לעבור למושב הנוסע?
כריזמה אמיתית, כוח אמיתי, סמכות שבאה מבפנים - ריתקו אותי תמיד והשאירו אותי במקום שצמא ללמוד.
מקום די נדיר -שרוצה בכלל להקשיב ולא לדבר, רק לספוג.
לא חוויתי את זה במקומות אחרים. אני רוצה ללמוד ולגדול ולהתפתח. אם אבחר להישלט - זה יהיה רק על ידי מישהו כזה. שליטה מעצימה ולא משפילה ומקטינה. כאב כאמצעי - לא כמטרה בפני עצמה. אם אבחר לשלוט ואכן אני מתאימה לזה - אשלוט רק במישהו עוצמתי. לא פחות ואך ורק דרך העצמה. לא אני זאת שתשפיל אתכם עד עפר. אני זאת שתעמיד אתכם במקומכם. הבדל מהותי בעיני.
אין כאן תובנות מאירות עיניים לעולם אלא רק לי.
קראתם עד כאן?? תודה!
יום מעולה <3
