ליקק לי את הדמעות,
ישר מתוך הכוס,
שאב את כל הרע,
בלי כל טיפת היסוס,
את מילותיך מחק
במחי כף יד איתנה,
על לחי ישבן לבנה.
וצחק.
עטף פחדים,
שאתה יצרת
חיבק שדים,
שאתה בראת.
מה שבעצם אומר,
שאינך השולט הצדיק,
שמלאכתו
נעשית בידי אחר.
יד שאת הפחד מחבקת
ואת התחת מאדימה,
כוח אמיתי.
עוצמה.
אני קוראת את הפוסטים של סוף השבוע - ומחייכת, מסופקת, כל-כך שקטה. אפילו שמחה. אבל בעיקר מרגישה הקלה ושקט.
אני קוראת וזה כל כך אני - בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים.
אני, בתוספת שאריות אבק דרכים, מהחוויה המצלקת המזהמת, שנכנסה לחיי והעיבה על החצי שנה האחרונה.
לא הצללית העצובה, של מישהי שפעם הכרתי - שנתקלתם בה (וגם אתה gas lighter - ראית צללית עצובה שרצתה אהבה - וניצלת)
זאת אני, בתוספת נחישות - לא לתת לאנשים כמוהו - להשכיח את עיקר העיקרים. אל תחשבו שכולם כמוהו. יש פה בכלוב וכמובן בעולם כולו, אנשי אמת.
כאלה שמילתם קדושה והתנהלותם נקיית כפיים.
תראו אותם בפרופילים נטולי קלישאות.
תראו אותם בפרופילים נטולי תשבוחות עצמיות.
היזהרו מחסרי פרופיל וכל מיני מכשפים מכילים ומהללי עצמם. מי שקיימות בו תכונות מסויימות - לא מכריז עליהן. המכריז - חסר.
דבריי תופסים כמובן וברור מאליו - לשני המינים.
אני מתהווה ונולדת מחדש. לא בזכות ה gas-lighter . בזכות מלאה ובחסד מלא- לאנשים המדהימים שדיברתי איתם בשבועות האחרונים.
בזכותכם - נשמר לי האמון בעולם, שאיזה שד במנורת גז, מאד ניסה לערער ולשבור.
וכמובן - בזכות שולט אחד, שהראה לי בסופ"ש - מה ששקרים של חצי שנה לא הצליחו.
מי ייתן ומעשייך - יהדהדו בחזרה אליך.
© מנפלאות הקרמה
