We'll Cross That Bridge When We Burn It

זה מצחיק, אפילו זה גורם לי לחייך...
לאחרונה אני במצב לא משהו, כתושב הצפון שמפונה מביתו... 
כל המלחמה איכשהו לא נתתי לכל זה להשפיע עלי. אבל עכשיו זה מצליח לחדור, אני חושב שאני יודע למה, אבל מעדיף לא לפרסם את זה פה ברבים

ומה מצחיק בזה? שאני אומר את זה בגלוי לכולם, לחברים... בעבודה... לכל מי ששואל ואפילו מי שלא, נהייתי כמו טבעוני קצת, שתמיד מוביל לנושא שהוא רוצה לדבר עליו גם מבלי שישאלו אני גם אומר את זה בגלוי בפייסבוק... בכל מקום
אני זועק בפומבי לעזרה, אומר שאני בדיכאון, חרדות, שאני שותה כמויות אלכוהול שאם לא היו לי גנים סובייטים סביר להניח שהייתי מת. אני מתפקד על המינימום, עובד בעבודה תובענית ומליח לנהל שגרה של בית ואפילו שומר על הספורט ועדיין אני ממש על האש הכי קטנה שיש ואפשר... 

ויודעים מה כולם חושבים?
כולם בטוחים שזה אני עם השטויות השלי... שזה שוב איזה קטע שלי....

וככה אני זועק לעזרה וכולם מתעלמים....
תענוג