אנחנו יושבים במטבחון של חדר ניתוח. מדברים על הסיפור של החיילים בשדה תימן.
על השמועות שדחפו שם למחבל פלאפון לתחת וחייגו כדי שירטט.
מתחיל דיון אם זה בכלל אפשרי, לא בגלל העובי, אלא בגלל הצורה...
לפתע נזרק המשפט "בואו נשאל את דוקטור מיכאלי הוא פרוקטולוג, הוא הוציא הרבה פעמים לאנשים דברים מהתחת"
אני מיד מחייך, אני בכלל לא הכרתי בהתחלה כדוקטור מיכאלי אלא כדימה אבא של אירנה...
אירנה הייתה ילדה צעירה שיצאתי לפני שנים, היא הייתה בצבא כשאני הייתי כבר אחרי. היא הייתה רזה וגבוהה, והיה בה משהו נורא רשמי ומכובד, אולי זה קשור לעבודה ששתי ההורים שלה רופאים....
יצאנו משהו כמו שנתיים, ובהמהלך השנתיים האלו נדחפו לאירנה המון דברים לתחת....
לא יכלתי שלא לחייך לאור האירוניה.
ולאחר המחשבה של מה היה קורה אם באחת הפעמים אני הייתי תוקע לה משהו בתחת שלא היינו מצליחים להוציא...
נ.ב
השמות שונו.
מאז גם אירנה נהפכה לרפואה, התחתנה. וכנראה דחפה ודחפו לה הרבה דברים לתחת