קשה לי לשמוע לא..
זה כל כך קשה.
בדרכנו לאל בולסון(ארגנטינה) באוטובוס שזמן נסיעתו משוער בכ-23 שעות, אנו יושבים שנינו אחד ליד השני ב"סמי קמה" בספרדית - חצי מיטה.
אני לא מעוניין להעביר את הזמן הזה בשיעמום מוחלט הרי יש לי אופציה אחרת(את לידי).
האוטובוס מפוצץ, אין כיסא פנוי, אבל זה בטח לא משנה לי.. לך כן, אבל לא מספיק.. את יודעת שאת רוצה את זה..
"מאמי.." אמרתי לך.. והסתכלתי למטה כלפי המכנס שלי..
את ישר הבנת זה לא שאלה את הרי מכירה אותי כבר.. אבל עשית פרצוף כי זה באמת לא הסיטואציה הכי סימפטית.. בכל זאת הייתי צריך לדרוש שוב.. ופעם השניה זה כבר היה ברור...
כל כולי רטוב מהרוק שלך.. כמו שאת אוהבת לרדת לי כאילו את במלחמה.. שמתי על הראש שלך שמיכה קטנה בכל זאת המון אנשים סביבנו..
מידי פעם בודק מה מצב הרטיבות שלך.. ומבין, מבין כמה את רוצה אותו בתוכך..(אבל אנחנו באוטובוס🙊)
אבל כמו שכבר אמרתי לי זה לא משנה..(הראש נעול כמעט כמו פיטבול על המטרה)
בזמן שכבר כל האיזור שלך מטפטף מרוב תשוקה ואת מתחננת שאכנס אפילו לשניה רק קצת, רק את הקצה..
אני דואג להדגיש לך שרק כשאני ארצה זה יקרה. ובו בזמן מזכיר לך שעד לפני שעה(כן שעה שהפה שלך עובד עלי) אמרת לי "לא" ועכשיו את מתחננת אפילו לקצת, ממש קצת..
את ההמשך אני אשאיר לדמיון...