לא אשקר לך, כשנפגשנו בפעם הראשונה, ילדים, צעירים, רק התחלנו את הפרק הראשון של חיינו העצמאיים - ראיתי אותך כאובייקט למימוש המטרות שלי, באותה העת.
לא אשקר לך, הקשרים שלך בעולם המקצועי והיכולת שלך למכור את הרעיונות שלנו בנלהבות שטרם נתקלתי בה (גם היום), ביחד עם הרגליים הארוכות והרצון להידרס על ידי כפות רגליי - כל אלו הובילו אותי להיקשר אלייך ולקשור אותך אליי בחזרה, כשאני לומד טוב טוב את כל הניואנסים שלך ודואג לנצל אותם לטובתי.
לא אשקר לך, שחודשים ספורים לתוך ההיכרות שלנו, כשאני בתוכך בתנוחה שהיום היא כבר בלתי אפשרית, או לפחות נדמה לי - כשסיפרת לי שקיבלת רילוקיישן ואת עוזבת עוד כמה שבועות - התאכזבתי במחשבה שאני לא אסתדר בלעדייך.
לא אשקר לך, במשך זמן מה אחרי שעזבת, עברתי אחת אחת וחיכיתי לך, למצוא אותך באחרת.
לא אשקר לך, כשקיבלתי את המייל ששלחת לי, שהכרת מישהו ואתם מתחתנים - כמעט שברתי את הקיר מרוב זעם וקנאה.
לא אשקר לך,
כי שיקרתי כבר מספיק.
עוד אחת שאהבתי,
אבל לא טרחתי להגיד.
אני רוצה להאשים את הגיל, הסטייט אוף מיינד, אבל בתכלס?
בלי לשקר?
עד היום אני ממשיך לשקר לך.
