|
|
|
כבר לא ילד
כבר לא נותן לציפיות
לעשות את שלהן.
מוכר את הנשמה כל ערב מחדש,
ומנתק מגע כשזה נהיה חזק מדי.
את חושבת שאת מכורה,
למעשה אני פשוט גמור,
ואת נתלית עליי בינתיים כי זה נוח,
מחר תמשיכי הלאה, בבקשה.
אני אף פעם לא לבד, לא לחלוטין,
את תמיד איתי במחשבות,
האובדן הכי קשה,
המקום הכי שבור,
רסיסים של זכרונות ו...
20 שנים,
ואני כבר לא ילד -
ואת לעולם לא תהיי אישה.
מכרתי את נשמתי לשטן -
אל תתבלבלי,
לפני כן היה מדובר בשעבוד.
על נצח איתך, אני שם
גם את כל הגשמי שלי.
בואי, נסיכה,
אני זקוק לך.
בואי, מלכה,
מתחת לרגליי,
שמרי עליי.
אם אני זוכר נכון, הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה כשהזמנת אותי לביתך, ביקשת שאפתח את הדלת בעצמי ומצאתי אותך שרועה על הספה, בגופיה בלבד, עם בקבוק ג'ין ביד אחת וסיגריה ביד השנייה.
הסתכלת עליי והתחלת לקלל אותי, זה מה שאהבת, זה היה הפורפליי שלך. התקרבתי אלייך, לקחתי את הבקבוק והנחתי בצד, מהסיגריה לקחתי שאיפה אחרונה וכיביתי במאפרה, ואז, כשהסתכלת עליי במבט של כלבלב נטוש, תפסתי אותך בשתי הידיים, הלכתי לחדר השינה וזרקתי אותך במיטה.
הסתובבתי לצאת מהחדר ומלמלתי לך לילה טוב, סגרתי את הדלת והתיישבתי בסלון, מדליק סיגריה אחרת ובוהה בציורים החדשים שתלית על הקיר מאז הביקור האחרון.
כנראה שהיית מופתעת, כי לקח לך זמן לצאת מהחדר, אבל כשיצאת כבר היית ערומה לחלוטין, וידעתי שאת מזמינה אותי אבל בחרתי שלא לבוא.
הערב את לבד, אמרתי לך. את רוצה לגמור? שאלתי והנהנת.
יופי, אז תגמרי. לבד.
אתה לא רוצה להסתכל? ניסית להתריס בחזרה,
אני גיחכתי ועניתי לך, שאת ממילא לא מסוגלת בלי.
על הברכיים, ערומה, על הרצפה החשופה, כשאני בוחן אותך ואת במבט מיואש אך מגורה, גמרת שם לפחות 3 פעמים, לפני ששוב הרמתי אותך, החזרתי למיטה, נישקתי לילה טוב, והלכתי.
אם אני זוכר נכון, זו הפעם האחרונה שהתראינו, שמעתי שהכרת מישהו אחר - ומודה שמעט הצטערתי.
אני לא מצטער הרבה, שתדעי.
זהר א' סימנה אותי כמטרה עוד לפני שידעתי על קיומה. לדבריה, היא הייתה מגיעה פעמיים בשבוע לחנות שבה עבדתי, מסתובבת ובודקת דרכי גישה.
כשאחזתי בגרונה בפעם הראשונה, זהר א' סיפרה לי איך היא חיפשה את הזמן הכי מוצלח להגיע עם המחשוף שלה לביקור, ולבקש בנונשלנטיות (כפי שהיא תיארה את זה) אם אני אוכל להראות לה למה היא לא מצליחה להוציא שיחות מהנייד.
כשהאצבעות שלי כבר היו עמוק בתוכה, והיא נזלה לי על פרק כף היד, היא צחקקה לעצמה ואמרה שהיא ידעה שתצליח ללכוד אותי.
כשהחזקתי את ראשה בין רגליי ונעצתי את עצמי בתוכה, הרגשתי לכוד, מאוד.
למחרת בבוקר היא כבר דאגה לסמן מישהו אחר.
פעם שאלתי אותך, למה את תמיד ביחד? ענית לי שאת לא יודעת להיות לבד. הקיום שלך לנצח יוגדר בתוך זוגיות. אז מה אם את ממשיכה להזדיין איתי? העיקר שיש גופה חמה כשאת חוזרת למיטה בבית.
ולא מפריע לך שככה הילדה שלך רואה אותך? לא, כי אמא עצמאית. אמא מגשימה את עצמה.
ואני? אני לא יודע להיות ביחד. נשים כמוך, שמסובבות את הגבר שלהן על האצבע הקטנה? על זה אני חי. ואני הולך לישון עם גופה חמה, לא כל ערב, ובכל פעם חמימות אחרת.
מדי פעם אני מתעורר מזיע, מפחד, ושולח יד להרגיש אותך או אחרת. והנה, אני מוצא אתכן, מתענגות על המגע הפתאומי. זו מגרגרת כמו חתולה וזו מייללת כמו כלבה.
בכל מקרה, אני אקום בבוקר לבד.
נו, מילא, הרי אני לא יודע להיות ביחד.
יש לי דם בעיניים וכאב בלב כשאני נזכר בך, הדמעות שחנקו את האוויר ואכלו את החמצן כבר מזמן לא יורדות.
זה המחיר של החיים שלנו, ואני מתמקח עם המוות, שייקח אותי - ויחזיר אותך.
המוות מחייך וצוחק - בסוף כולכם בשאול, בסוף אף אחד כבר לא יזכור ממילא.
יזכור.
קראו לה אור והיא הייתה סופה חושנית שחלפה בחיי והותירה אחריה שובל מבושם של טירוף.
אור אהבה לדמם, אהבה שאחזתי אותה בחוזקה, דוחף את ציפורניה שלה לתוך העור הרך, פוצע אותה והיא נוטפת בין אצבעותיה, ואני מלטף אותה ונשרף ביחד איתה.
בעיניה היה ניצוץ של שיגעון אבל לא באמת הכרתי אותה, היא הייתה אור בשבילי ואחרת בשביל אחר.
בילינו לילות מעורפלים בדירת המרתף הקרירה שלה, עשן סמיך מציף את החדר והג'ין שהחביאה מתחת למיטה היה נשפך על הסדינים, וכל הזיכרון שלי אותה נטמע בתוך הריח שלה, הריח המטריף של נוזלי גוף, אלכוהול זול ועשן.
מתחת לפוך היא הייתה אור אחת, מעליו אחרת. אהבתי את אור, אני חושב, על כל גווניה.
לפעמים כשאני מדליק סיגריה בלילה, ולוקח לגימה מהג'ין, אני נזכר, ושוקע לזמן קצר בערפילי הזיכרון הזוהר שהוא אור.
כמו שאת בוודאי כבר מבינה, לא היו נשים רבות שלא הצלחתי למצוא את דרכי אליהן, גם אם לזמן קצר.
נפשי הייתה אחת, יוצאת דופן, שגירתה לי את החושים כמו שאחרות לא ידעו. היא עבדה בדוכן ליד העבודה, והייתי מגיע לקנות אצלה קפה, אפילו שהיה סניף של הרשת האהובה עליי קרוב יותר וטעים יותר.
ערב אחד כשיצאתי מאוחר ממשמרת, עברתי ליד הדוכן של נפשי, והיא בדיוק סגרה ויצאה. היא חייכה והנידה את ראשה, מתחילה ללכת לכיוון היציאה.
עכשיו, נסי להבין, לא הייתי רגיל לזה. באותה תקופה, בעיקר אז, מעט הנשים שלא נתנו לי יחס כשרציתי בו. חייכתי אליה את החיוך הכי נועז שלי, והיא רק הנהנה! נדהמתי.
הסתכלתי עליה צועדת וכנראה שנעצרתי במקומי, כי כמה שניות אחר כך היא הסתובבה, חייכה אליי ושאלה, בקולה העדין, "אתה בא?"
בקיצור, אם תשאלי אותי מה קרה ב20 דקות הקרובות אני כנראה לא אדע לענות לך בודאות, אבל אני זוכר את המגע הרך שלה ואת פלחי ישבנה רועדים תחת כף ידי. את התחושה של השפתיים שלה עוטפות אותי, את הרטיבות שלה כשאני ממלא אותה.
אני זוכר את הריח שלה, אולי, ואולי את הריח בסמטה, את הלחות מהגשם שירד כמה שעות קודם לכן, ואת מגע הבטון בידי תוך שאני הודף עצמי לתוכה, והיא נאנקת חרישית.
אני גם חושב ששאלתי את נפשי לשמה, היא צחקה ואמרה שהיא תספר לי מחר,
רק שאני בטוח שלא ראיתי אותה יותר, לא עוד פעם נוספת, את נפשי.
לפעמים את מתפרקת לי בין הידיים, ואני מוחק את כל הזכרונות שלנו למען הרגע הזה, למען השקט שלך. את נופלת לרגליי ואני נח מעלייך, אוחז בגופך השברירי, הרועד, עוטף את כולך ומעניק לך את השקט שאת כה זקוקה לו.
לפעמים אני גם משקר לך באותו רגע, כי אני יודע שאת יודעת את האמת.
האמת היא...
לא אשקר לך, כשנפגשנו בפעם הראשונה, ילדים, צעירים, רק התחלנו את הפרק הראשון של חיינו העצמאיים - ראיתי אותך כאובייקט למימוש המטרות שלי, באותה העת.
לא אשקר לך, הקשרים שלך בעולם המקצועי והיכולת שלך למכור את הרעיונות שלנו בנלהבות שטרם נתקלתי בה (גם היום), ביחד עם הרגליים הארוכות והרצון להידרס על ידי כפות רגליי - כל אלו הובילו אותי להיקשר אלייך ולקשור אותך אליי בחזרה, כשאני לומד טוב טוב את כל הניואנסים שלך ודואג לנצל אותם לטובתי.
לא אשקר לך, שחודשים ספורים לתוך ההיכרות שלנו, כשאני בתוכך בתנוחה שהיום היא כבר בלתי אפשרית, או לפחות נדמה לי - כשסיפרת לי שקיבלת רילוקיישן ואת עוזבת עוד כמה שבועות - התאכזבתי במחשבה שאני לא אסתדר בלעדייך.
לא אשקר לך, במשך זמן מה אחרי שעזבת, עברתי אחת אחת וחיכיתי לך, למצוא אותך באחרת.
לא אשקר לך, כשקיבלתי את המייל ששלחת לי, שהכרת מישהו ואתם מתחתנים - כמעט שברתי את הקיר מרוב זעם וקנאה.
לא אשקר לך,
כי שיקרתי כבר מספיק.
עוד אחת שאהבתי,
אבל לא טרחתי להגיד.
אני רוצה להאשים את הגיל, הסטייט אוף מיינד, אבל בתכלס?
בלי לשקר?
עד היום אני ממשיך לשקר לך.
