Whistler's Chronicles

קראו לה אור והיא הייתה סופה חושנית שחלפה בחיי והותירה אחריה שובל מבושם של טירוף. 

אור אהבה לדמם, אהבה שאחזתי אותה בחוזקה, דוחף את ציפורניה שלה לתוך העור הרך, פוצע אותה והיא נוטפת בין אצבעותיה, ואני מלטף אותה ונשרף ביחד איתה.

בעיניה היה ניצוץ של שיגעון אבל לא באמת הכרתי אותה, היא הייתה אור בשבילי ואחרת בשביל אחר. 

בילינו לילות מעורפלים בדירת המרתף הקרירה שלה, עשן סמיך מציף את החדר והג'ין שהחביאה מתחת למיטה היה נשפך על הסדינים, וכל הזיכרון שלי אותה נטמע בתוך הריח שלה, הריח המטריף של נוזלי גוף, אלכוהול זול ועשן. 

מתחת לפוך היא הייתה אור אחת, מעליו אחרת. אהבתי את אור, אני חושב, על כל גווניה.

לפעמים כשאני מדליק סיגריה בלילה, ולוקח לגימה מהג'ין, אני נזכר, ושוקע לזמן קצר בערפילי הזיכרון הזוהר שהוא אור.