אם אני זוכר נכון, הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה כשהזמנת אותי לביתך, ביקשת שאפתח את הדלת בעצמי ומצאתי אותך שרועה על הספה, בגופיה בלבד, עם בקבוק ג'ין ביד אחת וסיגריה ביד השנייה.
הסתכלת עליי והתחלת לקלל אותי, זה מה שאהבת, זה היה הפורפליי שלך. התקרבתי אלייך, לקחתי את הבקבוק והנחתי בצד, מהסיגריה לקחתי שאיפה אחרונה וכיביתי במאפרה, ואז, כשהסתכלת עליי במבט של כלבלב נטוש, תפסתי אותך בשתי הידיים, הלכתי לחדר השינה וזרקתי אותך במיטה.
הסתובבתי לצאת מהחדר ומלמלתי לך לילה טוב, סגרתי את הדלת והתיישבתי בסלון, מדליק סיגריה אחרת ובוהה בציורים החדשים שתלית על הקיר מאז הביקור האחרון.
כנראה שהיית מופתעת, כי לקח לך זמן לצאת מהחדר, אבל כשיצאת כבר היית ערומה לחלוטין, וידעתי שאת מזמינה אותי אבל בחרתי שלא לבוא.
הערב את לבד, אמרתי לך. את רוצה לגמור? שאלתי והנהנת.
יופי, אז תגמרי. לבד.
אתה לא רוצה להסתכל? ניסית להתריס בחזרה,
אני גיחכתי ועניתי לך, שאת ממילא לא מסוגלת בלי.
על הברכיים, ערומה, על הרצפה החשופה, כשאני בוחן אותך ואת במבט מיואש אך מגורה, גמרת שם לפחות 3 פעמים, לפני ששוב הרמתי אותך, החזרתי למיטה, נישקתי לילה טוב, והלכתי.
אם אני זוכר נכון, זו הפעם האחרונה שהתראינו, שמעתי שהכרת מישהו אחר - ומודה שמעט הצטערתי.
אני לא מצטער הרבה, שתדעי.