הנה אני עדיין מנסה
אבל לא יכול
להושיט ידיים ולחבק
למחוק את הדמעות שהזלתי בגללך
להשאיר נרות דולקים בחשיכה
זה מסתכם במבטים חסרי תוכן
שמחפים על חוסר היכולת לדבר
אני מסתכן בלהתעורר מחר בבוקר
ולא לראות יותר
והנה אני עדיין מנסה
להזכר באיך שגרמת להרגיש
בתוך מערות מלאות שנאה
קברתי את עצמי , ריסקתי את נפשי
ועכשיו כבר לא יכול להתנצל
על שנים של בדידות והכחשה
על שהרחקת כך אותי
על שהרחקתי כך אותך
מקרה מצער של חוסר הבנה
ניסית לבנות מסביבי ערים
עם גשרים ועמודי זהב
ניסית לסלול כבישים לאורך חופים נטושים
אבל לא ידעת איך להתחיל בכלל
וכשלא הלך – התפוצצת
התחלת להחריב
ככה זה נראה כשמרחפים גבוה בחלל
פטריות עשן עולות
את עולמי הן משמידות
וככה זה נמשך
צעקתי – כמה שאני שונא
והיום , מילים אין בנמצא
כי להגיד לך זה כ"כ קשה
תסתכל לי בעיניים
אני אוהב אותך
לפני 19 שנים. 24 ביולי 2005 בשעה 2:16