סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חזרה למציאות

Everything You need is Around YOU .
The Only DANGER is Inside YOU
לפני 18 שנים. 13 בספטמבר 2005 בשעה 14:58

אז עשיתי דבר שרציתי לעשות כבר הרבה זמן , ובעזרת דחיפה קלה הוא נעשה עכשיו : שיניתי את הכינוי שלי .
אז נעים מאד לכולם , אני הוא מגן הירח.
למה ?
בפשטות.
ככה!
אגן עליו בשלל צורותיו
שלם ומעוגל או חצוי ושבור
אלך בין מכתשיו
ואבקר גם בצד האפל
ובינתיים
הוא סגור למבקרים
סגור ליום צילומים משפחתי
סגור , כי ככה אין צורך לנקות אחרי...

יש עננים שמכסים את חלקו התחתון
של הלב הלבן והעגול שלי
תביאי קצת רוח וקחי אותם מפה
תהיי התיירת הראשונה שלי.

לפני 18 שנים. 12 בספטמבר 2005 בשעה 23:39

רעש.
שקט.
חלונות פתוחים.
רוח נכנסת , אני מזיע , הגוף מגרד , האישונים מתרחבים.
שדה ירוק.
פרה עומדת.
היא תתן חלב לפני השחיטה.
אדם זקן
שרשראות מתכת
ריח צחנה.
אף מדמם
סימנים כחולים בנפש
ידיים מתכתבות עם אלוהים
היכל שומם
בקצה החדר
עומד לו צלב לצד מגן דוד.
על הצלב צלוב לו ילד
על המגן דוד תלויים גבר ואישה
טיפות הדם נופלות בשקט
בעוד הלטאה שעל התקרה עוקבת בשקיקה
הנה הטיפה האחרונה
שלוש גופות מרוקנות
הלטאה רואה בדם את דמותה
ובין רגע לטאת הדם נרמסת
תחת רגליהם של אנשי המקהלה
והם פוצחים בשירה גדולה
צועקים לשבח את השם , הללויה
הולכים בדרך לא בנויה
ספק גדול אם בכלל קיימת
לפני כמה ימים
בלובי של הבניין
היה מונח מולי
ממש בפתח הדלת
ספרון ירוק
עם כתוביות זהב
"הברית החדשה"

לפני 18 שנים. 10 בספטמבר 2005 בשעה 0:10

בואי ותבלי איתי במקומות הכי נמוכים שלי
רק ככה תוכלי לגלות את כוחי
בואי ותתני את הרגשת הבטחון
כדי שפעם בחיים אחשוף את חולשתי
בואי תנשפי רוחך עליי
הניחי יד בשיערי
בואי תטפסי , תיאחזי כך בגבי
בואי והרגישי את משקלי
בואי ונשאל שאלות ביחד
בואי נשחק כך משחקים
בואי נהיה ילדים , בלי פחד
בלי מחזות וחישובים
בואי את תהיי גיטרה
אני אהיה המפוחית
את תהיי השמש
אני העץ , ניצור חיים
בואי נצייר מעגל לא סימטרי
כדי שיהיה מה לתקן
בואי לא ניצור עוד סרט
בואי לא נהיה עוד שחקנים

לפני 18 שנים. 9 בספטמבר 2005 בשעה 18:04

סתם רציתי לומר לכם ( אלה שכן קוראים , איתכם הסליחה) שכשאני חושב אני רואה מטושטש .
ושבזמן האחרון , יוצא לי לנסוע לאורכם של כבישים מוזרים וחשוכים , ואיכשהוא כל השיחים והעצים מסביב נראים כמו יישויות חיות ( i see dead people...)
ולכל המסנגרים למיניהם :
נכון יש בה קסם
נכון יש בה שמש ( כמו בכל מקום...?)
נכון יש בה אין סוף אפשרויות ... יחסית
ונכון שכל מקום שתלך תראה אנשים צבעוניים.
אבל
אחרי הכל
הכל מסתכם למציאה של הדבר הנחוץ , הכ"כ מתבקש ...
חנייה !!!
נמאס לי להסתובב במעגלים בין כל הסמטאות של תל אביב , על כבישים דו סטריים שמעתם !?!?

לפני 18 שנים. 9 בספטמבר 2005 בשעה 2:46

איך מסבירים לנחל
שאל הים רוצה לזרום
שזו לא אשמתו שהוא תקוע במקום
הרי מולו עומדים סכרים רמים

איך מנחמים רוחות שינוי
שבעוצמה תמיד נושבות
אבל אף פעם לא מוצאות
את משכנם במפרשים

זה הזמן הוא לחש באוזניי
לחשוף סירתי אל אור העולם
עם תותח איתני לשחרר הנהר
להרים המפרש , לנדוד אל הים

איך מסבירים לחבר כה קרוב
שאתה מוקיר כל שבריר של עזרה
אבל דרך עיניו הוא מספר וצוחק
כי הסבר לא נחוץ כשיש הבנה

איך מנציחים את הרגע
כאשר בידיי אין מצלמה
"תמיד תוכל לצלם בידייך
בלי עזרה אלקטרונית , רק עם הנפש שלך "

זה הזמן הוא לחש באוזניי
אחשוף סירתי אל אור העולם
וכרגע אשיל את עורי , אצור לי חדש
אשתמש ברגליי , אלך על הים.

לפני 18 שנים. 7 בספטמבר 2005 בשעה 10:26

לאחרונה אני כותב פה הרבה , אפילו יותר מדי.
והמילים , מפרסום לפרסום נראית יותר חסרות תוכן , חסרות חיים.
לא אתן לאנשים שנמצאים בתוך מעגל החיים שלי לקרוא דבר כי אז , ידמיינו עצמם בתוך השורות ( שוכחים או לא יודעים שאובחנתי כנרקיסיסט , מוזר אבל שווה כמה תהיות וחקירות ).

ולאחרונה הקמתי גדר הפרדה .
הצלחתי לעקור מסביבתי את האנשים שגורמים להרגיש רע.
שגורמים להרגיש רקוב.
שגורמים להרגיש קטן , חסר משמעות , חסר יכולות , חסר מטרה , עילג , מכוער ,טיפש , קטן מדי , גדול מדי , כבד מדי , שובב מדי , המביטים בקנאה , המביטים מסלידה , שמחפשים צלקות כדי להכריז בקול רם כך שלהם לא ייראו !

השארתי , מעגל , מעגלון קטנטן שיהיה קרוב קרוב ויחבק . שיהיה קרוב ויחזק.
שישא על הכתפיים שצריך , שיהיה מוכן לבטוח בי שכאצהיר שאוכל לקחת אותו על כתפיי.
מעגל קטן שיעיר אותי בבוקר כשאני מאחר לעבודה ( אמממממאאאאאאאאאאא) ושלא יכעס ששבוע שלם לא הרמתי טלפון ...
אנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי.

היא מוציאה את הטוב שבי
מוציאה גם את הרע
מוציאה את האור
לא מפחדת מהאפילה

צוחקת כשאני מרגיש מטופש
מטופשת כשאני צוחק
צוללת לצידי כאשר אני צולל
ולא עונה אלא שואלת כשאני שואל

גורמת לאמונה לצמוח
גורמת ללב לפרוח
גורמת לדמיון לצמוח - לגבהים חדשים

היא לא שלי ולא של אף אחד אחר
אולי היא מטיילת
אולי היא לא קיימת
תני לי להכניס את המפתח
באיטיות אל מנעול הדלת.

פששש זה פרסום ארוך . זהו דבר אחרון . מבטיח . קבלו . שיר מדהים

Dream theater - Scarred

To Rise, To Fall.
To Hurt, To Hate.
To Want, To Wait.
To Heal, To Save.

Can't hear it
we fear it
awareness won't come near it

Distractive
Reactive
Disguised in spite of time

I never bared my emotion
My passion always strong
I never lost my devotion
but somewhere fate went wrong

Can't let them rape me again
Your venom's not family here
won't let them fill me with
fatalistic remedies

What if the rest of the world
was hopelessly blinded by fear?
Where would my sanctity live?
Suddenly nobody cares.

It's never enough
You're wasting your time
Isn't there something I could say?
You don't understand
You're closing me out
How can we live our lives this way?

You tell me I'm wrong
I'm risking my life
Still, I have nothing in return
I show you my hands
You don't see the scars
Maybe you'll leave me here to burn.

What if the rest of the world
was hopelessly drowning in vain?
Where would our self pity run?
Suddenly everyone cares.

Blood...Heal me
Fear...Change me
Belief will always save me
Blood...Swearing
Fear...Staring
Conviction made aware

Give up on misery
Turn your back on dissent
Leave their distrust behind
Wash your hands of regret

Do you feel you don't know me anymore?
And do you feel I'm afraid of your love?
And how come you don't want me asking?
And how come my heart's not invited?
You say you want everyone happy
Well, we're not laughing.

And how come you don't understand me?
And how come I don't understand you?
Thirty years say we're in this together
So open your eyes.

People in prayer for me
everyone there for me
Sometimes I feel I should face this alone
My soul exposed
It calms me to know that I won't

Blood...Heal me
Fear...Change me
Belief will always save me
Blood...Swearing
Fear...Staring
Conviction made aware

Give up on misery
Turn your back on dissent
Leave their distrust behind
Wash your hands of regret

Blood...Heal me
Fear...Change me
Belief will always save me
Blood...Swearing
Fear...Staring
Conviction made aware

Learning from misery
Staring back at dissent
Leaving distrust behind
I'm inspired and content

לפני 18 שנים. 7 בספטמבר 2005 בשעה 2:13

אוי כמה שאני אוהב את הלילה.
לצאת מיפו ב 4:37 ולהגיע לראשלצ ב 4:42.
שקט בחוץ , עם חלונות הרכב הפתוחים ואוויר קר מרביץ לגוש שנקרא לו שיער.
התלתלים מתפתלים בעצלות מסויימת . קשה להם לזוז אבל הם משתדלים.
ועכשיו מול המחשב העייפות המצטברת מתגמדת אל מול המחשבה שמחר שוב קמים .
-לקום - אני שואל למה זה בכלל טוב , הרי הסכמנו שאני מתפקד הכי טוב שכולם ישנים.
ושינה היא מצרך חשוב , חשוב מאד . ככה צוברים אנרגיות ורואים גם סרטים , באיכות DVD ואתה הכוכב , ואתה הבמאי , ואתה אלוהים ששולט על בובות (אבל היכן החוטים ?).
ונלך קצת אחורה לשעות המתות של העבודה , שם יושבים מחכים שהכל ייגמר .
אז מצאתי לי אבן מרוחקת מעט מכל ההמולה של הליצנים המרקדים.
ובעשר דקות זה אני והפלאפון , מצאתי עוד דרך לכתוב הגיגים.
אז בילבלתי , חירבשתי כהרגלתי התפייטתי , ואת התוצר הסופי אני כרגיל , לא אוהב.
כמו קרן של שמש , מדהימה בעוצמתה אשר נזרקת חסרת טעם אל תוך חור שחור. כמו צלף עם כוונת אך ללא מטרה , כמו תלמיד מחונן אך ללא הכוונה.
שקים של רגש , כמויות אדירות , לצבוע בכחול ולזרוק לים ( מה זה הביטוי הזה?!!?) .
you will sleep with the fishes,4 what u did u must pay...
- i will float on the water , revenge will surely come

ועכשיו , גבירותי ורבותיי לחירטוט היומי :

קטנה כה עדינה
אל שפתיי לא מגיעה
אקנה לך
נעליים מכונפות
כך תגיעי אליי

קטנה אך לא שקטה
אם תצטרכי
סתם לצעוק
לא אהסס
אשאיל לך את אוזניי

בשדות ירוקים את רוצה
לרעות לטעות
מבלי לשלם מחיר.
בשמיים ורודים את רוצה
לדאות עם כנפיים פצועות
מדממות כתשוקתך

הנה קטנה פירשי אמות ידייך
ראי מבעד לעשן
את המון הקהל
רוקד לצלילי נקישות
אצבעותייך

הנה קטנה , אלילה שמיימית
עזבי את מעונך
כסי בשמלתך
את כל החוטאים
אשר לא ראויים לנשיקותייך

בשדות ירוקים את רוצה
לבד , לבהות לתהות
על קיומך.
בשמיים ורודים את רוצה
לשהות לנצח
ואני
על אדמה חרוכה אשכב
אתמכר לשירתך

לפני 18 שנים. 6 בספטמבר 2005 בשעה 8:29

את דיוקנם של ארבעת החוטאים
אי אפשר לפספס גם בלילה מעורפל
ארבעתם עומדים על הר ושותים
שיכר ניצחון , את דם החלשים

ומתחת רגליהם מצאתי מנהרה
וממבט ראשון זה נראה כי קטן קוטרה מקוטר גופי
וכמו תמנון השתחלתי לבפנים , מרגיש איך עצמותיי כמו גומי נמתחות.
אחרי זחילה של ארבעה ימים , בחושך מוחלט וללא אוויר לנשימה הגעתי אל מול דלת קטנה.
מוכספת , מוזהבת , קטנה , פתאום גדולה.
ידית לא הייתה לה , גם לא אשנב או ציר .
מה לעשות , התחלתי לתהות , "לעשות , לעשות"
אילו יכולתי לקפוץ ממקומי הייתי עושה כך אבל גופי נתון לחסדיי הפיזיקה.
אך ליבי ממקומו ניתק לשנייה , נגע בכף רגלי וזינק חזרה.
"מי דיבר! " מיד התרעמתי " מה רצונך ? מה מיקומך?"
-"הרגע בחור צעיר , האם אתה מפחד מדלת ...? ללא יכולת לזוז ...?"
הדלת דיברה , וצחוקי התגלגל , רק חסר לי כאן ארנב לבן עם שעון.
ובמשך שעה קלה ישבנו אני ו... הדלת , והוא מספר לי על כל מי שעבר.
על חולדה מתבכיינת ועל חתול שחצן , על ארמידלו טיפש ששונא הוא את שמו ועל גור נמרה שמופיע כל פעם מחדש.
הוא לא היה מוכן לגלות מה עומד מאחוריו , מה מטרתו ("איננה קיימת") ומה מטרתי ("אני בכלל לא מכיר אותך").
התרשמתי שהוא מן הסתם יציר קסם הרי לא כל יום דלתות מדברות . וזו דלת שמדברת עם שכל , עם יותר הגיון מאשר לרוב הבריות.
"ארבעת החוטאים , אתה , משרתם?"
-"אני משרת את היוצא והנכנס!"
"וארבעת החוטאים , נכנסו או יצאו"?
-"זו שאלה של עילג מטופש"

"אני דורש להכנס !" ציינתי בקול גבוה .
-"אל תדרוש דבר! , פשוט תבקש... זה הרבה יותר קל ויותר מנומס ואם תסורב בקשתך אז לפחות גאוותך תשאר"
אז בצורה מנומסת ביקשתי להכנס , והדלת אל ממול עיניי נעלמה.
וראיתי מולי מפל מים ורוד , ציפורים צהובות ואת סוף המנהרה....


WILL BE CONTINUE

לפני 18 שנים. 5 בספטמבר 2005 בשעה 12:33

כל עוד אני אוכל אני אטייל בגשם
ואשא בתוצאות ,בקור בעצמות , במחלות הפוטנציאליות
כל עוד אני אוכל אני אמשיך לדדות
בין שבילי האור לשבילי האפילה

ואחשוב ואכתוב בשפה העברית
ושנייה לפני הסוף אנסה ללכת על המים
ותמיד אראה דמויות בתוך בועות
ורודות , כחולות , שקופות

על סף הדמיון
על גבול מטושטש
חבל דק
מקל בשני ידיי
מהלך מעל אדמה
פעורה
לבלוע היא רוצה
את נפשי
דמיוני
שפיותי

אצור צלקות על שתי ידיי
אחתוך בבשר החי
אטפטף טיפות של דם לאורך כל הדרך
כדי שתוכלו , להשתרך אחריי

ואחשוב על השפה העברית
איך היא בקושי עוזבת את שפתיי
ואת מוחי כך מעוותת
כמו הנחש המתפתל במים

על סף הדמיון עומד
על גבול מטושטש
מהלך על חבל דק
ריקות הן שני ידיי
והנה אדמה
פעורה
בסיפוק רב בלעה
את נפשי
דמיוני
שפיותי
אותי

לפני 18 שנים. 5 בספטמבר 2005 בשעה 9:26

נופל כמו מלאכים שהושלכו מגן עדן
לשווא מנסה להאחז
ברצועת עננים שמיד מתפוררת
אל תוך החלל הריק שלב

אהבה היא משחק של צללים ואנימציה
לעולם לא אדע לצייר
ממקום מסתורי באמצע הלילה
איילל , אתפתל , אתעורר

לראות , ציפור מעבר לדמעה שקופה
לדעת , שלעולם היא לא תהיה שלך
אלא אם כן , תלמד לעוף
לרדוף , לצוד , לשחות , לצוף

אם אטביע את עצמי בצער
ואשתעבד ליגוני
הוא יצחק , זה ברור
על מהותי , הדמעה שהיא אני.

הסתכל על האיש שבמראה
הוא לא כ"כ שונה ממך , אפילו קצת דומה
יפה מדי פעם , מכוער לעיתים קרובות
מחפש לרצוח , רוצה , רוצה

לראות ציפור מעבר לטיפה של דם
לדעת , שלעולם ירדוף אותה
אם לא אם כן תלמד להיות
שלו
שלו
שלי