צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חזרה למציאות

Everything You need is Around YOU .
The Only DANGER is Inside YOU
לפני 18 שנים. 4 בספטמבר 2005 בשעה 14:00

החזה עולה למעלה , יורד למטה
דפיקות הלב נשמעות היטב בכל חלק מהגוף
אילו רק יכולת לעוף
במקום בחוסר מעש לצוף

הנה היא עולה , יורדת למטה
מבקרת במקומות שלא ידעת שקיימים
וחם כל כך ואדום בפנים(face)
הכל רץ שם בפנים
מירוץ מטורף שם בפנים

נדבק אל כסא העור
עירום , ילד בכור
ללא יכולת לבחור
או לגעת
נדבק אל כסא העור
עור לבן על צבע שחור
שכח לספר כי אתמול
חדל את עצמו לדעת

הם עולים למעלה , מיד הם יורדים
שני ילדים , שני מלאכים
אחד באדום , השני בלבנים
איתי מדברים , אותי מוציאים

לטייל על ענן ,מלמעלה לראות
איך דברים מסתובבים בלעדייך
ולטוב או לרע עליי כרגע לבחור
מקל בין רגלייך , להצר צעדייך

נדבק אל כסא מעור
כשהיא קשורה מתחתיך
היא קיבלה את הזכות לבחור
להתמסר , לנשק את ידייך
הוא נדבק אל כסא העור
ילד עירום , ילד בכור
שכח לספר כי אתמול
חדל את עצמו לדעת

לפני 18 שנים. 4 בספטמבר 2005 בשעה 2:45

בעודם סופרים לאחור
נותר רק להנהן בראש
ולחייך
כדי לקבל
את מרותם

הם השאירו פערים
רווחים בין קירות
שנוכל להשתחל ,לזחול
שנוכל להתקדם
לבחור

זה סוף היום
כמו שעיצבת
כמו שציירת
ולמדת מחדש
להשתמש במכחולים
מחר הוא בד חדש

היא פנתה אליו
עם הצעה לא מפתה
עם אותה מילה פשוטה
שהוא שמע עד היום
כל כך הרבה פעמים

היא התקשרה אליו
אחרי מס' ימים
"תבוא איתי , תהיה שלי"
נטייל ברחובות ספרד
נרוץ אחרי שוורים

וזה סוף היום
השארת לי בסה"כ 3 דקות
כדי להרשים , כדי להראות , אותי
ונכשלתי
נותרתי עם מכחולים ביד
שופך זעם וצבע על הבד
הרי מחר , הוא בד חדש

לפני 18 שנים. 3 בספטמבר 2005 בשעה 14:08

האם אתה לא רואה שאני צועק!?
האם אתה לא רואה שאני צורח !?
האם אינך מבין שזו תקופה הרת גורל!?!?
האם אתה תשלח אליי היום קצת יותר מזל ...?

ברחובות ריקים תרחף לך
תציץ מעבר חלונות ומרפסות
תראה עיניים מצפות
לטוב , לרע , בסוף דומעות

אחד ועוד חמש זה שש
ככה זה בדרך כלל
אבל ביום כזה דברים משתנים
אחד ועוד חמש זה - חמשעשרה

חמש עשרה בכחול על גבי לבן
ולא , אני לא מאבד את שפיותי!
אני בסך הכל רוצה ביום שבת לשמוח
האין זה פשוט וסימלי ?

אז יאללה יוסי בניון!
יאללה אבי נימני ואבעס סואן!
אל אל ישראל
אל אל ישראל

ישראל במונדיאל!!! 2006
גרמניה אנחנו באים
גרמנים אנחנו באים!

לפני 18 שנים. 2 בספטמבר 2005 בשעה 11:57

הוא שאל : מה גדול יותר ? הכאב בכתפיי או הסיפוק בהשגת המטרה.
"לא יודע" עניתי.
הוא שאל : מתי אתה חושב שאנחנו מסיימים פה ?
"שעה , שעה וחצי , גג אבל גג שעתיים ".

חטפנו מכות . מכות קשות מזרועותיה הבלתי נראות של השמש.
המרחקים שהיינו צריכים ללכת נראו כאינסופיים.
המשקלים שהתחלנו בדיוק להרים כאילו סירבו להנתק מהרצפה.
והיה חם.
והזיעה משתוללת . מטיילת לאורך כל הגוף , מוצאת את משכנה בכל פיסת בד , דואגת שיבש לא יהיה פה .
אבל יבש בגרון... רבאק ! אפילו שתייה אין פה.
"הפסקת סיגריה?" שאל.
"כ"כ הפסקת סיגריה !" הכרזתי
נשכבתי על הבמה , מביט אל עננים .
ביקשתי מהם בשקט בשקט , שיעשו משהו עם עצמם , שיהיו למשל ... ירוקים.
ויציירו דרקון , ירוק , והשמש ... תשלח קרניים צהובות כתומות אל פיו הפעור לרווחה , ואש תצית את השמיים . ומסביב 5 עננים , הם יהיו בשחור ולבן .
משורטטים בצורה מדוייקת כספירלה אין סופית . מסתובבים סביב הדרקון הירוק , במרחק מדוייק אחד מן השני , מהפנטים את כל המין האנושי .
וכולנו נלך אחרי הדרקון , לאן אשר יוביל אותנו .
ונקשיב לתורתו כי , חכם הוא מכולנו.
ונעריץ את מהותו , כדי שכך נעריץ את מהותנו.
ולא נתהה על משמעותו כדי שנפנה זמן לתהות על משמעותנו.

"מה יא פדלאות !! זקנים !" צעק אושרי , ילד בן 14 שעובד בגן האירועים.
-"אין לך בי"ס???" שאלתי . " ההורים שלך מרשים לך לעבוד פה גם אחרי החופש הגדול ?"

"נו ברור . חייב שיהיה לי כסף"
-"עזוב אותך כסף ... לך תחיה! לך תשחק ! לך תהיה ילד ... "
"מה ילד!? למי יש זמן לזה?"

בגיל 14 שיחקתי בגולות וגוגואים.
בגיל 14 הוא עושה כסף ומדבר עם כל העולם על בחורות וזיונים.
הנה עובדה : התמימות מאבדת את מהותה , את קיומה . ילדים ללא תמימות .

יש לי נמלים בתוך הגב.

לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2005 בשעה 9:28

ביקשתי שחלומותיי יינעמו אז ... לא יודע אם זה היה נעים אבל זה היה בהחלט מעניין .
יש המון חורים אבל , אספר מה שזכור לי.
*שנייה, אלך להדליק מזגן. חם פה.

ישבנו במקום לא מוכר , פרי דמיוני . מין מסבאה ישנה כזו בה כל דבר בה הוא עץ עתיק.
בשולחן ישבו איתי כל מיני דמויות לא מוכרות ובחורה אחת שאת פרצופה אני מכיר. למען הדיסקרטיות אקרא לה מרגריטה.
אני זוכר מלצריות עם מגשים , בירה שנשפכת לכל כיוון , וויסקי , שמפניה . והכל בחינם ( כי זה חלום...).
יצאתי החוצה לנשוף אוויר ( בחלומות שלי אני לא מעשן... כלום) ומרגריטה יצאה אחרי .10 דקות של שיחה קלילה ... (חור בעלילה) פתאום אנחנו במכונית נוסעים בכביש ישן ומבחוץ אור של בוקר .
עברנו ליד פרדס ענק , פשוט ענק! ושם , ליד שולי הכביש ראיתי מין שיח סגול. כזה שלא ראיתי מאודי . עצרתי את הרכב וירדנו ביחד לחזות ביצירה ההזויה הזו.
כלב חום די גדול הגיע והתחיל לנבוח , בעליו השתיק אותו בשנייה והתנצל על ההטרדה . עוד אדם גדול מידות הגיע עם בעליו של הכלב שנראה בסוף שנות ה20 שלו . האדם השני הטריד אותי משום מה .
חושך.
אני מתעורר , שרוע במרחק של 2 מ' מהשיח הסגול . אין זכר לכלב . אין זכר לבעליו . אין זכר לאיש גדול המידות (בהתבדחות קלה עם עצמי קראתי לו מקודם שריף) . אין זכר למרגריטה.
*מרגע זה אני כבר שתי דמויות . רואה דברים דרך עיניי ודרך עיניה של מרגריטה.
מרגריטה לכודה במין בי"ס מוזר שכזה בו כולם נשים . כל הנשים אני מבחין נמצאות בשלב כלשהוא של הריון.
הבנות הוותיקות כך זה נראה כבר התרגלו למקום . הן נמצאות שם שנים. "למה" שאלה מרגריטה , למה אתן פה... תשובה אין .
ומרגריטה בוכה . היא לא ישנה ולא אוכלת . היא כלואה בתוך חדר קטן במשך רוב שעות היום . מדי פעם באים לבדוק לשלומה . מחר ככה היא הבינה , יגיע תורה . מה פשר הדבר ... היא לא יודעת.
החלטתי ללכת ולמצוא את מרגריטה גם אם זה יעלה לי בחיי . אחרי חודשים של חיפושים הגעתי לבי"ס בדיוק יום אחרי החטיפה ( לא הגיוני? ... זה חלום !!!)
מכאן כבר באמת הכל מעורפל.
לחמתי בשומרים בידיי . הסתתרתי וחקרתי כל חור . נפצעתי ודיממתי . רצתי ורצתי ורצתי . מחפש את החדרון הקטן של מרגריטה . נשים צועקות לעברי. לא אוכל להציל את כולן . לא אוכל.
מצאתי את מרגריטה ...
היא רואה אותי ואני בוכה והיא בוכה . אני מחייך והיא מחייכת . אני שומע צליל צורם באוזניי , אני נופל אל הרצפה והיא מנופפת לי לשלום.
שרוע על הרצפה , מסתכל ימינה רואה טלוויזיה וכמה ספרים זרוקים לידה.
מסתכל שמאלה , אני רואה מיטה.
מסתכל למעלה אני רואה ריבוע גדול מקרטון שתלוי על מנורה . על כל צד של הריבוע יש מסיכת חימר . הם נראים כמו ... ווטרס , גילמור ,מייסון וריצ'רד רייט ?
בתחתית הקרטון מתנוסס מולי כתב אדום בוהק
is there anybody out there הוא שואל וחוקר.
אני על הרצפה , בחדרי .
התעוררתי.
נגמר החלום
אין מרגריטה
אבל הצלתי אותה והיא , חייכה.
צליל צורם עדיין מתנגן באוזניי ... דור שלישי ארור אבל חשוב ,עצוב וחשוב . פתחתי את הפומית והשתקתי את הצעקות של השעון המעורר.
ברקע עדיין מתנגן בLOOP תקליט השינה שלי בשבועיים האחרונים :
ATOM HEART MOTHER של ... כמובן , פינק פלויד .
הוכחה לכך שלאלוהים יש שליחים או אולי הוכחה לכך שבני אדם אם רק יאמינו ... יכולים להיות אילו רק לרגע , אלים.

תודה חברים על לילה מוקסם. ישנתי רק 6 שעות במקום שבע. עכשיו להתקלח ו...לעבוד

לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2005 בשעה 1:57

גיליתי ... כמה קל להתל במוחינו.
כמה קל לסחרר את נפשנו.
כמה קל לאבד משקל , לצוף על המים ועם הזרם.
ואמרו שבסופו של דבר כל הנחלים זורמים לים ... אבל הים גדול וקל ללכת בו לאיבוד או חס וחלילה ... לטבוע!!!
תודה לאל שיש מצופים .

אלכוהול זול.
הרבה עשן.
בחורות מצחקקות.
פלירטוטים , מפלרטטים.
פלירטוטים , מפלרטטות.
חמש בבוקר , קמים עוד 7 שעות.
כן שבע שעות.
ומישהי אמרה לי השבוע ש 7 זה מס' החוסר מזל שלה...
עצוב - " מה עם מס' המזל שלך ? "
אין לה.
"אם 7 הוא מס' חוסר המזל אז ... כל השאר הם מספרי מזל! "
פתאום אתה הוא האופטימי ,אמרה וגיחכה קלות.
מישהי חסרת משמעות.
יותר מסובכת ממני.
דיברנו פעמיים , לא נדבר יותר.
וטוב שכך.
וטוב שיש נקודה בסוף משפט כי אם לא אז...
אלוהים ישמור היא לא תפסיק לדבר אף פעם.
חמודה , כן היא חמודה . פרשששששששסססססססססססססס.
נוט מיי פררשששששסססססססססססס.
וטוב שכך.
לילה טוב אלכוהול.
לילה טוב עולם.
לילה טוב קסם.
לילה טוב עוף חול מסתורי ולא מאכזבת ,לא לא מאכזבת , פשוט... מוקסמת.
לילה טוב בלוג.

בוקר טוב עבודה.

פינק פלויד , הבמה כולה שלכם . תנעימו את חלומותיי.

לפני 18 שנים. 30 באוגוסט 2005 בשעה 3:04

שקט עכשיו , כמו תמיד
רק רחש מנועים מבעד לחלון
והאצבעות רצות , כאילו על מיתר פורטות
אבל כותבות , מילים שלמות אך חלולות

איך הדיבור הפך לנטל
איך צעקות המצוקה מסרבות להשמע
ואיך חם כל כך בחדר
כשלנפש קר, לנשמה אין כאן חברה

אמרו שבבדידות ישנו גם קסם
כך תגלה את עצמך
אך תוך כדי הם לא סיפרו
שיש מחיר לחקר , שתאבד את דעתך

שטוף את ידייך מחרטה
התנקה מאשמה
שים מבטחך בתקווה
פנה מקום כדי לקבל

שקט עכשיו , כמו תמיד
כאשר ירח משנה צורה , נעלם אל הכחול
ובעוד הריקנות אופפת , מערפלת יצירתיות
הוא מתחרט ומתקפל

אשטוף את ידיי מחרטה
אתנקה מאשמה
אשים מבטחי בתקווה
כך אוכל לקבל...

F

לפני 18 שנים. 29 באוגוסט 2005 בשעה 15:36

שרוע על גבי בועת סבון ענקית אני מרחף גבוה ככל האפשר. קרוב אל העננים , שוחה עם הציפורים . מסתכל על האדמה המרוחקת . אדמות ללא שם , טריטוריות לא מוגדרות . פה ושם אני מזהה , מגף , הנה איטליה , והנה יבשת אמריקה , והנה ישראל שלנו . אווו אוסטרליה והנה עוד רצועה של איים.
ובעודי מרחף על בועת הסבון גדולת המימדים שלי , התחלתי לנסוק כלפי מטה . כבישים וצמתים , ארוגים , מצולבים , שתי וערב.
ביקשתי מבועת הסבון שלי שתקרב אותי אל אמא אדמה , ותוך כדי כך שתעצור את הזמן , כדי שאוכל לברר לאן מובילה כל צומת וצומת - והיא , נענתה לבקשתי.
עם מכחול בצבע אדום סימנתי את הצומת הראשונה , A קראתי לה , בצורה הכי פשוטה .
אח"כ באו כמובן צמתים B ו C ו D .
כשהגעתי ל F , התעייפתי נורא . עשיתי כברת דרך ארוכה תחת חומה הבלתי נסבל של החמה הגדולה .
הבנתי פתאום שהשמש לא נעה ממקומה במשך כל הזמן הזה , הזמן הזה שאני עצרתי , הזמן הזה שאיבד כל משמעות , שנותר רק כמילה.

בצומת F התיישבתי , את הזמן החזרתי בחזרה . שעות עברו ואת מקומה של השמש תפס עכשיו ירח מחייך בצורה עקומה.
פרסתי על הכביש שמיכה , 2 מטר מצידה של המדורה .
הלכתי לישון בהבנה , שצמתים לרוב יש , וזמן לא יהיה לי לבקר בכולם - היכן שאבקר , שם אבלה את לילותיי.

לפני 18 שנים. 28 באוגוסט 2005 בשעה 1:13

אותיות הפוכות
איך הכל מתבלבל
כשבדם זורמים חומרים אסורים

הזיות קלות
פארנויות חוזרות ונשנות
צלילה אל תהום , ללא רעש או צליל

וחשבתי שיהיה הרבה יותר קל
כשאשחה עם הזרם , שלא אחסוך במילים
ועכשיו לא יכול לעצור , דמעות דימיוניות
נעצרות הן בפנים

לבד , מתחת פנס מגמגם , מסמל את נפשי
לבד , מתפשר , מתאהב , פצעים בליבי
כי חשבתי שיהיה יותר קל
אם אתן לכולם לראות את מה שאני

מלאך ששומר על אור הירח דולק
אדם שאת שקריו ממחזר , אמת הוא מוחק
מפלצת , ללא עכבות מנסה להשיג מטרה
אהבה , שייכות , השתלטות על גופה רקובה

לשים את הכתר ולצעוק
לשלוף את החרב להחדיר עמוק
אל תוך הגרון , אל תוך הגרון
לחתוך אצבעות , לחתוך הלשון
לנדום , לנדוד , להרדם לנצח
לחרוט "שלום - להתראות"
על גבי המצח
להראות לעולם
עולם טיפש , עולם ללא רווח
אם אין משמעות לתכלית הקיום
אקבור עצמי בקרח
ואיעלם

לפני 18 שנים. 27 באוגוסט 2005 בשעה 2:20

מחכה , מחכה לדלתות שיפתחו
עיניים נשואות ומצפות
מחכה , לרגע המתאים לפתוח
את ספר הקסמים ולכשף
אותך במבטיו

לא מקשיב, הוא לא מקשיב לכל האזהרות
עוצם עיניים מתעלם מבורות ותמרורים
מנטרל צלילים
הוא לא זוכר לאן לפנות
האם הוא צריך להיות
מישהו אחר

כדי...
שירגיש טוב
כדי , שיבלע לו בנוחות בין אלף פרצופים
בין אנשים זרים
בוחן , שוקד , לומד – את כל המבטים

הוא
מחכה, מחכה שמישהי תשים לב אל כתפיו
תוריד ממנו את נטל הבדידות
מחכה שמישהי תעצור עכשיו
את זרם חוסר המשמעות בכפות ידיה

הוא
לא מקשיב , הוא אוטם אוזניו לנוכח כל המסקנות
מנסה לא להתייחס אל קול ההגיון
שמחזיר אותו בחזרה
מנפץ ברכיו , יושב על הרצפה
וצועק

כדי...
שתשמע אותו
כדי , שתבוא ותמרח משחת קסמים עליו
כדי שתוריד את הכאב שעל כתפיו
מחכה שהיא תבוא
ותקח אותו מפה
תבחר אותו מבין...

אנשים זרים
שתבין שבתוכו יש אלף סיפורים
שיקחו אותה אל תוך אלף עולמות
והיא תוכל להיות
נסיכה ליום אחד
או מלכה לעד
תפתחי את הדלתות
ותבקרי אותי