חזרה למציאות

אחי הוא חייל כבן 20 .
חייל ביחידה קרבית עם תפקיד אולי קצת פחות קרבי אבל כשהוא לא פה אני דואג.
ועכשיו אני דואג.
כמו הרבה מאד חיילים וחיילות הוא נמצא כרגע בלב ההתנתקות.
זמן לדבר אין לו במשך השבוע אז בימי חמישי , כשאני אוסף אותו מתחנת הרכבת הוא משליך עליי את כל חוויותיו השבועיות.
הוא מספר לי על אמהות צורחות , תינוקות בוכים ואבות אובדי עצות.
הוא מציין בציניות שחברות המשקפיים חוגגות עכשיו כי כל החיילים הצטיידו בחודש האחרון בזוג משקפי שמש כדי לחסוך את קשר העין עם אחיהם היהודים.

הוא יודע שאני , מתנגד להתנתקות .
חורה לי הדרך בה נעשה המעשה.
חורה לי שלא הוצבו תנאים כלשהם לאוייב / שותף שממול.
חורה לי שאנחנו עוקרים חלקים מאיברנו ולא מקבלים אפילו מטלית לחה לנגב את הדם.

בכל מה שקשור לאחי ודעותיו , זה כבר סיפור אחר.
הוא מספר את סיפוריו בהתלהבות , לא חוסך בפרטים אבל גם לא מגלה את רגשותיו . שונה ממני ...
הצלחתי לסחוט ממנו מין חצי הודעה בארוחת שבת שהוא לא תומך נלהב בתהליך ההתנתקות .
"למה?" שאלתי
והוא סיפר שהוא לא בדיוק מודע לכל ההיבטים של הצעד הזה.
הבטתי עליו , כאילו מסמן לו להמשיך.
"זה צעד הסטורי" , ורובנו ניזונים רק מעיתונים ודעות עיתונאים ואנשי תקשורת. אף אחד לא טרח ( רה"מ ) לעצור לרגע ולשרטט לנו את מפת הדרכים . למה הולכים ולאן ? איך תשתפר איכות חיינו בעתיד מההיבט הבטחוני וכן גם הכלכלי .
-" את כל זה אתה שואל ועדיין נמצא שם ?!" הטפתי בו.
והוא עונה לי בפשטות "כן".
אני מתחיל להאדים ( וזה נדיר אלא אם כן אני מסמיק...) ושואל ..." ריבונו של עולם למה...? זה לא שאתה לא תומך נלהב , אתה אפילו שייך לחלק המתנגד , השואל...!!!"

והוא הסביר לי שאחרי הכל הוא חייל בצבא הגנה לישראל.
מחוייב הוא לשרת ולהגן על המדינה
מחוייב הוא להיות כפוף לחוקי ופקודות צהל.

שאלתי:
אבל לפני הכל , האם אתה לא אזרח מדינת ישראל הדמוקרטית?
האם לא זכאי אתה לפני הכל לדעת ?
האם לא זכאי אתה לפני הכל לבחור???
עוד שנה בעזרת השם המדים לא יהיו עלייך , אבל אני דואג אח יקר האם לא יישארו גם הצלקות.

"אל תדאג" אמרתי . " אחרי הכל מה לעשות אתה דפוק . אתה אחי" והתחלנו לצחוק. זו הדרך שלי להגיד ליצור הקטן שאני אוהב אותו.

והנה עכשיו ערוץ 22 , עשרות שוטרים מועלים בתוך מכולה אל גג של בניין.
עשרות שוטרים , במכולה , מועלים לגג.
נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה לא?
בדיחה גרועה מאד

אווייי איזה יום זה הולך להיות.
אין לי כוח לכלום ויש לי יום עבודה כלללל כךךךךךך ארוך.
מתי!? מתי אני אזכה בלוטו....

מממ טוב נו קודם כל צריך להתחיל לשלוח קודם.

תחזיקו לי אצבעות. השבוע אני שולח. גג מחר . אולי מחרתיים

יש רוח מלטפת , שעל גבי ענן וקשת
מנשבת , מנקה היא את גופי
בחוזקה היא נאחזת , את גרגירי החול היא מתעקשת
לנתק כך מעורי אל תוך טיול אין סופי

ובעזרת אותה משקפת שקיבלתי בילדותי
אני עוקב אחרי גרגיר אחד בודד
הנה נוחת הוא כך על אבן
מסותת , מצולקת , זהו מקום מפלט , עכשיו כבר לא פוחד...

מאותה רוח משתוללת , של מכשפות המערב
אשר יושבות, צוחקות , מטילות גורל אכזר
על אדמה וכר של דשא ועל כרם ענבים
אשר באהבה טופח ע"י איכר

והנה כך רוח משתוללת , מנקה היא את גופי
למחשבות והגיגים אין כאן מקום
ובעודי נלחם באומץ ללא מגן , ללא נישקי
אני נותר חשוף , עירום , אל מול כל יכול

"אוווו אלוהים" אלחש בשקט
כשאזחל לכיוונו של מפל מים משתובב
"אנא צייר לי את הדרך, אינני יכול יותר לזחול"
האין רואה אתה שגרוני יבש!?

יבש כמו מדבר צחיח
יבש כמו לב שהתרוקן
מכל יכולת לאהוב או לקבל חיבה

יבש כמו שפתיים נואשות
שלנשיקתה רק מחכות
יבש , אלוהים , כמו הלב שלה

"אין צורך לכופף גבך"
מרגריטה כך לחשה
היום אני באה ממקום של אהבה
לארוג לך דרך חדשה

"פתח את כפות ידייך"
מרגריטה לחשה
הניחה בתוכן בד לבן
ומכחול מלוטש

לקחתי על עצמי את בקשתה
שנלחשה אל תוך אוזניי בטוניקה קשה
לעופף מעל שמיים , לנתר בין כוכבים
להתקרב ככל שאפשר, להעמד אל מול שמש
לחזור משם , ללא צלקות , ללא סימנים

ועל בד לבן , כך מיד הבנתי
הוטל עליי לצייר דיוקנה
של שמש בוערת , גועשת בוחשת
בחום מלטפת את שיערה...

בעוד מרגריטה עומדת
עירומה וצחה
תמונה עתיקה של מרגריטה רוקדת
השמש כרגע תחת כף ידה

ואלפי כוכבים השפילו מבטם
לנוכח מחזה כה נדיר , אופוריה שלמה
מחיאות הכף של גלקסיות שכוחות
קישוטים צבעוניים של כוכבי שביט
מרגריטה רוקדת , ומיד מסתובבת
מביטה לעברי, מבטי הוא שלה
פותחת שפתיים , לשון משורבבת
נושפת קלות , מפלחת גופי
מבטה לעברי, ואני הוא שלה
אילולא רק יכולתי , להחיות דמיוני
אילולא רק יכולתי , למצוא כך אותה
ואת שמלתה בגאווה אעריץ
מרגריטה רוקדת ,
שמש יוקדת , זו השמש שלה

אני רוצה לבוא , כמו גל גדול
להתנפץ על קו החוף התמים
ובתוכי , אלפי אנשים שוחים זועקים לרחמים
ומרחוק , מיליוני אנשים בוהים שולחים תפילה לאלוהים.

כן אני רוצה לבוא , להשאיר מאחורי רק הרס וחורבן
לשים ידי בתוך כל הנפשות , לקבץ אגרופי - הנה עוד לבד נדם
גלים כחרבות וסכינים , חותכים בבשר החי של
כל מי שיעז לעמוד כך מולי

אני רוצה להשאיר את מיצחי מקומט
גבות מלוכסנות , קורת גג למבט מרושע
וברגע אחד , עולם שלם הופך למשרתי
נאמן כמו כלבלב מטופש - מצווה לקולי

ואקח את אותן השלשלאות אשר במשך שנים
כבלו הן אותי
אקשור נשים וטף
אגרור אותם על אדמה בוצית

זעם ללא חמלה
הנה בא הזמן , העריצו את עורי המצולק
חמלה אין , גם לא תקווה
הנה בא הרגע , השפילו ראש אל מול מבטי

...
פרצופים נראים מכוערים
כאשר אתה לבד.

ועכשיו, אחרי כל ההמולה , אני...
ביקרתי באותו הבר פעמיים היום . שתיתי את אותה כוסית ג'יימיסון , פעמיים.
פרצופים מוכרים , אנשים יפים , מים זורמים , צוחקים , צוחקים.
ויצאנו החוצה מגלגלים ניירות - אוי כמה טוב , עשן ב-ריאות.
ובריאות אין בזה , אולי רק לנפש שמתעוררת לרגע , בעצם לכמה רגעים.
נכנסים חזרה והנה מרצדת תמונה כה מוכרת אל מול הפנים.
פרצופים מוכרים , אנשים יפים, מים זורמים , צוחקים , צוחקים.
"היא חמודה לא?" הערתי לאדם שישב מימיני או אולי משמאלי.
מבטים בעיניים , מבטים בפלאפונים , אורות כחולים מחכים לסימני חיים...
מאלה שלא פה , ההם שבחוץ . פרצופים מנוקרים , אנשים זרים.
ויצאנו החוצה , צוחקים כמו פעם , הייייייייייי איזה יופי תראו!!! אנחנו , ילדים.
מרקדים , מקפצים , מזמרים בינתיים - "just singing in the rain"
פאק , איזה חום אימים.
ובדרך לרכב , הסתכלתי למעלה , אל המשרד הנטוש שמעל הפאב.
ושם במרפסת יושב לו אדם , עם גלימה לבנה וחיוך על פניו.
- "אל תשכח , השמש עוד מעט חוזרת , אין הרבה זמן ,אסור לעצור"
"לעצור!? אעצור אם ארצה כי , אתה לא תגיד לי מתי לחזור!"
-"אווו שנון כתמיד , בחרוזים הוא עונה לי . האם לא נמאס לך להיות כה... צפוי?"
"צפוי!!!?" התרעמתי " אין אמת בדברייך . הכל כמו תמיד . הבל הבלים"
-"זקוק לשינה ... הרי לא חשבת שתחשוב בבהירות כשדמך מזוהם בשיכר וביין , גם מהוויסקי טעמת! לשקר רק ידעת , את ליבך היקר"
"אין לי כוחות ואין לי שום טעם להתווכח עכשיו , הרי אני מחוייך. ולא אתה ולא אלף כמוך ימחקו כך חיוך , גם אם קצת מטופש"

מצמצתי קלות , הכל נהייה מטושטש קצת והנה המרפסת בודדה יתומה.
לעזאזל כך חשבתי , איפה הייתי , לאיפה לעזאזל האידיוט נעלם!?

"ניקו!!!" שמעתי ... "נווו מה נסגר איתך? יאללה בוא קופצים אליי לדירה"
אז נסענו , אני ועוד כמה לשבת בבית של חבר במרכז השכונה.
קומה רביעית , ללא מעלית , ברגליים כאבים , אני... מדבר בחרוזים!!?

נפתחה הדלת וישר נמרחתי על ספה בסלון , כמובן הכי גדולה . חבר אחז בגיטרה והתחיל לנגן . זה נשמע קצת ספרדי , עם נגיעות של מוסיקה אירית או שבעצם זו מוסיקת עם שבדית או סתם מוזרה.
והתחלתי לשיר ... לשיר , אני אוהב , בד"כ לבד אבל למען האמת ככה הרגשתי עכשיו.
לבד.
לבד עם החבר'ה ועוד בחורה , וכן , עוד בחורה.
לבד.
החלטתי ללכת . יורד אל הרכב נוסע בחזרה אל הבית שלי שנמצא במערב העיר היפה , הדפוקה , הישנה.
הגעתי הבייתה ואני סתם כותב כי...

אני כנראה שיכור זה נכון
ואני כנראה ממלמל לעצמי
אז חשבתי אולי זה יהיה לנכון
לשתף כך אותכם כדי שתכירו אותי

ונכון , אני קצת שיכור
עוצם עיניים, הנה... גמדים מרקדים
ומחר לכולם יהיה מה לאהוב...
ואני ועוד כמה , נהיה שיכורים

היא לא פה. היא לא זמינה. לפני שבוע היא הייתה . אתמול אני הייתי. היום היא לא פה , היא לא זמינה.
לתת לכלב לכשכש בזנבו ואז לרוץ אחריו במעגלים אין סופיים .
לתת לאמן לקשקש במכחולו , ליצור , ספירלה אין סופית.

ישנם תקופות בהן אתה מוכרח ללכת קדימה , היישר אל תוך הקיר ועם אמונה שלמה אתה יודע , דרכו אתה עובר.

והנה היא דועכת , כמו שמש מובסת , על ברכיה , רחמים מבקשת מענן שחור.
האמונה דועכת , בעצמך , בסביבתך , ביכולת שלך , ליצור.

ובעיניים עצומות הוא מופיע , יושב על כסא , ממוקם במרפסת גבוהה , מעט מעל המצח שלי.
גלימתו לבנה בחלקה העליונה מכוסה ע"י שערו השחור .
זקן מעוצב מעטר את פניו ולרגע הוא נראה כמו ...
אל כל יכול שצובע שמיים
בכל צבע אשר אוכל רק לבחור
אדם מהורהר שהולך על המים
שואל הוא " ירוק, אדום , לבן או שחור ? "
"ירוק , אדום, לבן או שחור???
-"אכן ידידי , אתן לך את הזכות לבחור"
"אם כך אז אדום , כצבע התשוקה העזה שאבדה בחיי"
-"אדום לבקשתך" נצבעו השמיים , מרבד מדמם עם נקודות לבנות
"..." בדיוק בצורה זו הגבתי . דממה מוחלטת , המום ומוקסם.
היום השביעי שבחודש השביעי , האם נחוץ להגיד שזה היה יום שבת?

-"אנא, שב לצידי , ספר לי כך ילד , מדוע אבדה בך התשוקה?"
"יודע שאבדה היא , חבויה במעמקים , מתחת הריסות הארץ הישנה, הארץ ההיא בה ישבו השוטים"

-"נמצא אותה יחד , זו תהייה משימה . כבדה על כתפייך אך תרומם את רוחך"
"אם כך אתן לך את מה שנותר בי , הבזקים אחרונים של אורות התקווה"
....

המשך יבוא???

אנשים הם מוזרים
כאשר אתה זר
פרצופים נראים מכוערים
כאשר אתה לבד

אז מה יש לנו פה?
דף –ריק . צועק מבקש שימלאו אותו.
אדם – ריק . צועק מבקש שיאהבו אותו.
ותו לא.
ואהבה מהי?
ליטוף השיער בבוקר . הנשימה האחרונה שלה לפני שעוצמים עיניים , ביחד.
להזכר בשמש ההיא ביום ההוא שגרמה לנו להרגיש פשוט ... ככה.
ככה, ביחד. ככה , לנצח ועכשיו ככה , לבד .

אלוהים , מחזיק הוא באלפי יישויות או שמא באף אחת בעצם.
אני , מקרין יישות אחת , נלחם באלפים.
היא אמרה אתמול שמחלות נפש זה דבר מפחיד.
צחקתי (נו טוב גיחכתי) " לא אצלי מון שרי , לא אצלי".
-"אבל אמרת שיש לך מצב נפשי רעוע... "
"נכון"
-"אז זו לא מחלת נפש"
"מממ... לא"
-" נראה לי שכן . תשאל כל פסיכולוג"
"שאלתי"
-"והוא אמר ש...?"
"אני נרקיסיסט"
-"אתה!?!?"
"כן כן . אני "
-" נו זה לא הגיוני .אתה הכי אכפתי בעולם"
"ונרקיסיסט מסתבר..."
-"אבל זה ... סותר את כל מי שאתה"
"וזה אובחן ע"י פסיכיאטר מומחה . לא סתם פסיכולוג"
-"וזו מחלת נפש?"
"תקראי לזה איך שבא לך..."
-"טוב. הלכתי"
"מצוין. אני אפתח לך את הדלת"

אני ג'נטלמן אחרי הכל.
נפתחה הדלת והיא חזרה אל תוך מוחי.
זו הייתה ויקי לכל המתעניינים...
מי היא? אני לא יודע . גם לא כ"כ מתעניין.
אם כן הייתה לי מחלת נפש נניח ... סכיזופרניה הייתי גם רואה אותה ושומע אותה.
יפייפיה שכמותה.
אבל , כמו שכבר הבהרתי לעצמי בערך , אין לי מחלת נפש.

אולי מסרב אני להתבגר , לדלג מעל הפחדים שהייתי אמור לדלג מעליהם מזמן.
ואני מהמוות לא פוחד , אבל כל השאר שמסתובבים אצלי , כן פוחדים.
איך אומרים:
חייה עוד יום נוסף , עוף טיפה יותר גבוה.

ובכן כל זה קשה כאשר אני מכריח את עצמי להדבק אל הרצפה.
"מצא עוד סיבה להשאר"

אהבה . הרי היא תכלית הקיום.
ואם לא אמצא אותך אהבה , הנכשלתי? ההולכתי את עצמי שולל.
אהבה , תכלית הקיום? אהבה , רגש שהומצא – מילוי הואקום.
לא אהבתי.
לא נאהבתי כדי לבוא על סיפוקי.

קיום אני קיים

הם באים , הם באים
כמו נמלים , כמו נמלים
הם באים, הם לוקחים
חלקים ממסגרת , קירות מתפרקים

הם באים , הם באים
כמו נמלים , שועטים - אלפים
הם באים, הם רומסים
מבטים מושפלים , את עיניהם מכסים

אין מקום על הגשר
כי אין כאן על מה לגשר
אין פה אוייב
רק יש פה קורבן שכואב, ואוהב


כתום בשבילי הוא במקרה הצבע האהוב עליי.
הוא מסמל את צבע קבוצת הכדורגל שלי ( והשנה גם הכדורסל) , את צב הנינג'ה האהוב עליי ( בתור ילד כמובן... מיכאלנג'לו ) ואת השקיעה של השמש ששולחת כתום על גלים מתנפצים כל יום מחדש.
והיום - כתום שווה כאב.
כתום שווה מחלוקת.
לקחת פרח - ולעקור , למען הנסיון , לעתיד טוב יותר.
כן , עתיד טוב יותר , על זה כולנו חולמים . בלי פיגועים בלי מחלוקות . שלום.

והתהליך הזה קורה מהר . מהר מדי.
תשתיות לא נבנו בזמן.
הכל קורה תחת לוח זמנים משוגע שלפי דעתי לפחות , היה צריך להיות ארוך פי 4 לפחות.
ומפה , הטעם הרע .
כי אחרי הכל זה נראה כמו כיסוי תחת , ואחרי הכל זה נראה כמעשה של פוליטיקאי נואש.

אנחנו מראים לעולם שאנו מוכנים להקריב למען שלום.
אנחנו מראים לעולם שאנו מוכנים לקחת את האוייב לחבקו , לעזור לו ולהפוך אותו לחבר.
אנחנו מראים לאוייב שאחרי הכל הם מובילים במשחק השח הארוך ביותר.

אולי בעתיד יתברר הצעד הזה כאפקטיבי למדינתנו . אולי זה הצעד שישנה את פני המפה , אבל , זהו צעד שנעשה בחפזון .
ישנה תגובה אחת של אחת המתנחלות שמתנגנת במוחי כשאמרה " אותנו מפנים בתהליך של כמה חודשים . להעברת כלובי הדגים באילת הקציבו שנתיים וחצי . חיי פחותים מחיי דג? "

חזקו נפשכם חברים.

אז ככה זה שכאתה מכריח את עצמך.
אתה חושב על ויסות , על בקרת שליטה מוחלטת.
אתה חושב שכשתרצה למעלה שם תהיה.
אתה חושב שכל החלטה שלקחת נלקחה כי ידעת שזה מה שצריך להעשות.
אתה יושב כי בחרת לשבת לרגע ולחשוב , לעצור את מחול השדים שסביבך.
אתה בוחר כי קיבלת את הזכות לבחור. להבחין בין הטוב לבין הרע.
ויש לך כוח ובשנייה הוא מתבטלץ
ויש לך כוח, ובשנייה אתה מתקפל ...
אל מול נוכחתו של חיוך מעוקם
אל מול נוכחתו של אחד , בורא עולם.
ויש לך כוח , לאהוב את הכל
ויש לך כוח , לסחוב את כל מי שסביבך.

כי אתה הוא אחד , ואחד בתוכך

תן לעצמך ללכת
לדעת את הדרך , לדעת , אבל ללכת בה.
חייב.
ללכת.