אחי הוא חייל כבן 20 .
חייל ביחידה קרבית עם תפקיד אולי קצת פחות קרבי אבל כשהוא לא פה אני דואג.
ועכשיו אני דואג.
כמו הרבה מאד חיילים וחיילות הוא נמצא כרגע בלב ההתנתקות.
זמן לדבר אין לו במשך השבוע אז בימי חמישי , כשאני אוסף אותו מתחנת הרכבת הוא משליך עליי את כל חוויותיו השבועיות.
הוא מספר לי על אמהות צורחות , תינוקות בוכים ואבות אובדי עצות.
הוא מציין בציניות שחברות המשקפיים חוגגות עכשיו כי כל החיילים הצטיידו בחודש האחרון בזוג משקפי שמש כדי לחסוך את קשר העין עם אחיהם היהודים.
הוא יודע שאני , מתנגד להתנתקות .
חורה לי הדרך בה נעשה המעשה.
חורה לי שלא הוצבו תנאים כלשהם לאוייב / שותף שממול.
חורה לי שאנחנו עוקרים חלקים מאיברנו ולא מקבלים אפילו מטלית לחה לנגב את הדם.
בכל מה שקשור לאחי ודעותיו , זה כבר סיפור אחר.
הוא מספר את סיפוריו בהתלהבות , לא חוסך בפרטים אבל גם לא מגלה את רגשותיו . שונה ממני ...
הצלחתי לסחוט ממנו מין חצי הודעה בארוחת שבת שהוא לא תומך נלהב בתהליך ההתנתקות .
"למה?" שאלתי
והוא סיפר שהוא לא בדיוק מודע לכל ההיבטים של הצעד הזה.
הבטתי עליו , כאילו מסמן לו להמשיך.
"זה צעד הסטורי" , ורובנו ניזונים רק מעיתונים ודעות עיתונאים ואנשי תקשורת. אף אחד לא טרח ( רה"מ ) לעצור לרגע ולשרטט לנו את מפת הדרכים . למה הולכים ולאן ? איך תשתפר איכות חיינו בעתיד מההיבט הבטחוני וכן גם הכלכלי .
-" את כל זה אתה שואל ועדיין נמצא שם ?!" הטפתי בו.
והוא עונה לי בפשטות "כן".
אני מתחיל להאדים ( וזה נדיר אלא אם כן אני מסמיק...) ושואל ..." ריבונו של עולם למה...? זה לא שאתה לא תומך נלהב , אתה אפילו שייך לחלק המתנגד , השואל...!!!"
והוא הסביר לי שאחרי הכל הוא חייל בצבא הגנה לישראל.
מחוייב הוא לשרת ולהגן על המדינה
מחוייב הוא להיות כפוף לחוקי ופקודות צהל.
שאלתי:
אבל לפני הכל , האם אתה לא אזרח מדינת ישראל הדמוקרטית?
האם לא זכאי אתה לפני הכל לדעת ?
האם לא זכאי אתה לפני הכל לבחור???
עוד שנה בעזרת השם המדים לא יהיו עלייך , אבל אני דואג אח יקר האם לא יישארו גם הצלקות.
"אל תדאג" אמרתי . " אחרי הכל מה לעשות אתה דפוק . אתה אחי" והתחלנו לצחוק. זו הדרך שלי להגיד ליצור הקטן שאני אוהב אותו.
והנה עכשיו ערוץ 22 , עשרות שוטרים מועלים בתוך מכולה אל גג של בניין.
עשרות שוטרים , במכולה , מועלים לגג.
נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה לא?
בדיחה גרועה מאד
לפני 19 שנים. 23 באוגוסט 2005 בשעה 12:27