שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חזרה למציאות

Everything You need is Around YOU .
The Only DANGER is Inside YOU
לפני 19 שנים. 9 באוגוסט 2005 בשעה 1:45

Up and down again
Want to reach an hand and smile
To take you of your feet
This could take forever , well maybe I got time

As I reconnect again
To the endless parade of doubts and fears
But its not the same
Somehow now I reconcile that I must be

Me and no one else
That’s the only way ill let you see behind
The truth of neverland
My sanctuary, the only place where I could hide

Its so easy to be in love
Its so hard to be loved
Its so easy to feel in love
Its so hard to be loved

Cheeks ,mouth tongue and nose
Sing along the sacred song of aviation
A Starless night had spread
Like a cloth above an idolatrous situation

And up and down again
Let the words be buried or carried with the wind
Eyes are whispering
Now were mesmerized, protected by our tears
Of…

You and no one else
All I have to do is just not to destroy
I don’t mind to sit and wait
Cause I now it is a tale that just begun

Well.
Its so easy to be in love
But its so hard to be loved
Yes its so easy to speak love
But its so hard to feel loved
My love

לפני 19 שנים. 4 באוגוסט 2005 בשעה 19:19

חייך ירח מלאכותי
ותן לים להראות
רגוע ושלו בדיוק כמו
שהיא גורמת להרגיש

מספרת על עופות קסומים
חלקים ממחזה פלאים
בשבילה באופק זיקוקים
מרקדים , מלטפים חושים

בידיים קטנות הפקדתי
בידיים קטנות הכל תלוי עכשיו
יש אלף סוסים שרכבו במסלול הזה
אבל עכשיו, נתתי לך מושכות
מחכה עכשיו

תציצי ציפור קטנה
מבעד לגלים
תראי אותנו ביחד
מכבים אורות רחוקים

היא מספרת עכשיו על עופות קסומים
בוהה בעיניי , ניצוצות של אי שפיות
בשבילה הדלקתי אלף זיקוקים
תחייכי , אווו תחייכי

בידיים קטנות הפקדתי
בידיים קטנות הכל תלוי עכשיו
שני גורלות שיכולים להקשר לנצח
אבל עכשיו , מחכה לעוד כוכב
מחכה לעוד כוכב
נופל
עכשיו

כי בידיים קטנות הפקדתי
כן בידיים קטנות הכל תלוי עכשיו
הסתובבתי והלכתי עם מצפון כבד
אבל עכשיו, נקישה קטנה בגב
אולי עכשיו?

לפני 19 שנים. 27 ביולי 2005 בשעה 11:30

Now , i accept thy torment
now , i reclaim whats mine
lying on the edge of thy piramide
the pain thats in my spine

Now , i rearrange my sanity
now , i fly away - back time
seeing moving pictures through a rusty telescope
the pain thats through my eyes

All . all is nothing
following your trail
of thousand crumbling stars
i have to
draw a day of mine

as now , I become a tragedy
i - a child , shuffeld in rewind
must learn how to create a castle
of my own , cement from the sands of time

yes now , ill reach for the unknown and
i wont fear of those who echos in mind
realese thy dog , he shall run in spiral
with some magic he might fly

and All. all is nothing
love , hate , time and what ever is infront
ghosts in my shell ,please tell me your story
i have to
weave a web of mine

לפני 19 שנים. 24 ביולי 2005 בשעה 2:16

הנה אני עדיין מנסה
אבל לא יכול
להושיט ידיים ולחבק
למחוק את הדמעות שהזלתי בגללך
להשאיר נרות דולקים בחשיכה

זה מסתכם במבטים חסרי תוכן
שמחפים על חוסר היכולת לדבר
אני מסתכן בלהתעורר מחר בבוקר
ולא לראות יותר

והנה אני עדיין מנסה
להזכר באיך שגרמת להרגיש
בתוך מערות מלאות שנאה
קברתי את עצמי , ריסקתי את נפשי

ועכשיו כבר לא יכול להתנצל
על שנים של בדידות והכחשה
על שהרחקת כך אותי
על שהרחקתי כך אותך
מקרה מצער של חוסר הבנה

ניסית לבנות מסביבי ערים
עם גשרים ועמודי זהב
ניסית לסלול כבישים לאורך חופים נטושים
אבל לא ידעת איך להתחיל בכלל
וכשלא הלך – התפוצצת
התחלת להחריב
ככה זה נראה כשמרחפים גבוה בחלל
פטריות עשן עולות
את עולמי הן משמידות
וככה זה נמשך

צעקתי – כמה שאני שונא
והיום , מילים אין בנמצא
כי להגיד לך זה כ"כ קשה
תסתכל לי בעיניים
אני אוהב אותך

לפני 19 שנים. 19 ביולי 2005 בשעה 6:22

בלילה ללא שינה
לילה מלא תפילות ותחנונים
צעקות שקטות שלא מרפות
ומסביב , קרקס איוולים , רוקדים , שותים.

בלילה ללא שינה
אורות כחולים מנצנצים
מתחת לעיניים עצומות
ומעליי , ירח , עריץ , רודה בכוכביו

בלילה ללא שינה
שיניים חורקות , ידיים רועדות
אם רק יכולתי להרשות
זה לא רציונאלי , לעצור כך ולבכות

בגוף חלש ומתרפס
אצא לחפש

הנה בוקר כחול
להתחבא מתחת לשמיכה
צעקות שקטות שלא מרפות
ומסביב , שאריות , צואת איוולים

אזחל בין הנבכים
אשר שוכבים חסרי חיים
מתחת שקרים ורקבון
ומעליי , שמש , צורבת ורעה

הנה מצאתי מחילה
זוחל על זכוכיות , ידיים חתוכות
אם רק יכולתי להרשות...

להרדם , רק לרגע
לעצור נהרות מלזרום אל תוך הים
שלא ישטפו את תמונתך איתם
בגוף חלש ומתרפס
אצא לחפש
מעבר להרים ועמקים
חכי לקריאתי
"יקירתי"...

לפני 19 שנים. 18 ביולי 2005 בשעה 7:22

כשהיא יוצאת אני לא יכול
לפקוח עיניים
היא מרחפת מעליי
מגרה את גופי בליטופים חמים

היא משליכה עליי
קרניים שבורות , אור סדוק
ללכת אחריה ולשקר לעצמי
ללכת איתה , יד ביד
ללכת איתה , ללכת לבד

כדי למשות אותה מאגמה השקט
בקרס חכתי שיפדתי שקרים לבנים
לא אצטרך חרבות ורובים כדי לנצח
כשארצה , אזרה הרס וחורבן רק בעזרת מילים

ועם הזמן , אני שוכח
באילו מקומות ביקרתי כבר
ועם הזמן , אני בורח
אל יערות אפלים , אל תוך חלל

שחור

וכשאצא , אספר לך
על דרקונים ומפלצות שעל חרבי נפלו
ותסלחי כי קטפתי פרח , כה מיוחד
אך בחשיכה לצערי , אבד הוא לי

ואני משליך עלייך
מבטים מתוחכמים , מילים מוקסמות
את הולכת אחריי , נאחזת בגלימתי
וכשארצה , אתיר כך את הקשר
ללא כאב או זכרון
חבל שקשור רק אל הצד שלי

וכשארצה , אספר לך
על החור הגדול שנפער
כשאת לא פה , כשאת לא כאן
אך בעיניי , לצערי הטבעתי
כל קשר לאמת
כל קשר לעבר

לפני 19 שנים. 15 ביולי 2005 בשעה 4:37

אולי באמת חוזרת ההסטוריה על עצמה , ואנו בזמננו הקצר על אדמה זו מטריחים את דעתנו על תקופות הרות גורל.
משווים כל תזוזה מילימטרית של כפות רגלינו כצעד ענק ואז... אווו אז טופחים על כתפינו ,הרי הן כתפי ענקים.
אך צעדינו ימשיכו להתפורר לאבק כוכבים ובדיוק כמו שזריחת השמש תשכיח את הילת הלבנה כך גם יתפזר לו אבק כוכבינו מעל אדמה רדומה.

נשמה - נקבה
הגיון - זכר

לא ימצא מקום בגלקסיה בו ההגיון והנשמה יתחילו ויסיימו באותה הנקודה.
להקשיב להגיון : שדים זועפים עומדים בינך לבין תהום חשוכה .
אחוז בחרבך - ותשמידם !
להקשיב לנשמה : אחוז את הפחד בשני קרניו ואלף אותו - עד שידייך עירומות הן מחרבות ושוטים.

הלילה נסגר ופותח שערים מוזהבים לשיירת חלילנים שניגונם יעלה שחר בוהק , קורם הוא גידים אל מול עיניים משתאות מעל סימפוניית הציפורים.
לחבק את הרגע שבו לבד כבר לא מפחיד - לא יפגע לרעה.
לחבק הבזקים רגעיים של דמויות אהובות.

ומותר ,כך לבד ... לעקם את הפה , לצייר חיוך של שלווה מתחת מבט מזוגג.

זה מתחיל מבפנים , שם זה גם ייגמר.
אהבה , הבנה
ספירלת הזמן .

לפני 19 שנים. 12 ביולי 2005 בשעה 17:13

אז הלכתי למוסך .
איך אומרים? טיפול 10000 . האמאמא של ה-10000.
החלפתי הכל ...
צמיגים , נורות , ג'אנטים , כל מיני דברים כאלה שאין לי מושג מה הם ... רבאק
אפילו את הווישרים החלפתי .
ואז ... הבנתי שגם הלך המנוע .
וזה יעלה לי הרבה כסף . ה-ר-ב-ה כסף .
שאין לי .
אז התחלתי לחסוך ...
הזנחתי אספקטים אחרים בחיים כדי שיהיה לי כסף להחליף מנוע .
אחרי שלושה חודשים חזרתי אליו מחוייך ומאושר.
יאללה !!! תחליף.

והוא , כמו כל אחד מאיתנו אשר עובד למחייתו עשה זאת בשמחה מהולה ברטינה קלה ( אחרי הכל ... הוא הולך לקרוע את התחת עכשיו).
אחרי יומיים הוא מתקשר ...
אדון $$%#@$ בוא לקחת את הרכב (מוסכניק מתורבת).

עליתי על אוטובוס לאיזור התעשייה הישן בראשלצ ...מייחל לרגע בו רגלי הימנית תמחץ באגרסיביות את הדוושה הימנית שמתחת להגה.

אחרי שעה קלה של נסיעה נתתי לדמיון להשתולל .
דמיינתי איך אני בועט החוצה מחלון האוטובוס , אחת אחרי השנייה את עשרת הילדות הצעירות שישבו סביבי ... מברברות ... כל אחת בתורה ... כמו להקת כרישים , מנטרלות כל אפשרות הגיונית שבה אוכל לשמוע מוסיקה בשקט.

אווו ... התחנה שלי!
ירדתי ... ונקצר.
"שלום - הנה האוטו - תודה- ביי - יאללה ! "
הנה אני שורף את הכביש ... או שלא?
האוטו זז כמו מקודם ! מה הולך פה ? על מה שילמתי כ"כ הרבה כסף...
חזרה למוסך ?
"מה?מי?למה? עבדת עליי? כולכם אותו דבר!!! "
- "חמוד ... תיקנתי את המנוע ... לא החלפתי לך רכב . הביצועים יישארו אותו דבר כל הזמן ..."


לעבוד כל כך הרבה זמן ולגלות ... שזהו ?
מה שיש לך זה מה שישאר לנצח ?
האם להסתפק בבינוניות או להגיע לגבולות של המגבלות ... אם קיימות בכלל?

השבוע ... אחרי שיחה קולחת עם חבר לא קרוב הגענו למסקנה מסויימת שאני משדר אליו אנרגיה והוא ... עושה את אותו הדבר.
כדי לקבל אותה עלינו למוטט את חומות ההגנה , להשאר חשופים לרגע קל , עירומים כביום היוולדנו ולחשוף את הניצוץ הכה אבוד בעיניים.

אחרי השיחה הזו הבנתי ... שאני לא יכול להחליף את ראש המערכת שלי .
בעצם ... אני לא כ"כ חפץ בכך .

ועכשיו , עליי רק להפיץ את ניצוץ השגעון/חיים שבעיניי ...
עליכם ... רק לעלות על קו השידור

לפני 19 שנים. 9 ביולי 2005 בשעה 0:14

מתמסר אל הדממה
הרוך של אמא אדמה
תוהה לבד בחשיכה
אם לחפש שינוי

המבט שבעיניים
ניצוצות של שגעון
חרדה וקפאון
ביחד מרקדים

והזמן לא עוזר
הוא תמיד מרחף מעליי
לחישות של תשוקה
נתקעות בגרוני ועכשיו...
אתקפל , אתגלגל לאותו מצב של
חוסר אונים
עננים לבנים שאותי מחזירים
לרצפה

אחזה בכף ידי
ביקשה שארים את ראשי
שאביט על עבר ההרים
שלכבודי פרסה

ניפצתי (את) חלומי
לא ייתכן שזה אני
אסור שידעו שבתוכי
מתרוצץ לו החיוך

והזמן לא עוזר
הוא תמיד מצטבר בחזה
נשימות , מצוקה
לא עצרתי אותה ועכשיו...
אתקפל , אתגלגל לאותו מצב של
חוסר אונים
חלומות מתנפצים על קירות לבנים
ואולי...

אצייר ציור
אחד כזה אך לא ברור
יפייפיה ולא סגור
יצירת מוחי

עוצם את העיניים
מכווץ את אגרופי
נאחז בחלומי
עוד רגע אתעורר

לפני 19 שנים. 6 ביולי 2005 בשעה 19:47

בתוך קרטון מוזהב
חבוי מתחת לזנב של דרקון בוהק
הזוי ומעורפל כואב ומכורבל
שואל- "האם עליי להתמודד?"

בין אלף מבוכים , עכברונים קטנים רצים
מתבוננים ...
בעיניים חתומות , זה לא כ"כ קשה לראות
צרור של מפתחות מיותמים

להשען על קיר ולצעוק...

ושוב הוא בה נזכר
כביש גישה שכך נגמר
כל כך , כל כך מהר

לקחה היא בידה
מכחול מוזהב והיא ציירה
דרקון אחד בודד

הנה הוא מתעורר
לכל עבר הוא שואג
מחפש את קורבנו

נעול בתוך קרטון מוזהב
מתחת לזנב ... של דרקון בוהק
כשאעצום עיניי , אנעל את סכר דמעותיי
לפתע – צוחק

להשען על קיר ולצעוק ... לנצח