אז הלכתי למוסך .
איך אומרים? טיפול 10000 . האמאמא של ה-10000.
החלפתי הכל ...
צמיגים , נורות , ג'אנטים , כל מיני דברים כאלה שאין לי מושג מה הם ... רבאק
אפילו את הווישרים החלפתי .
ואז ... הבנתי שגם הלך המנוע .
וזה יעלה לי הרבה כסף . ה-ר-ב-ה כסף .
שאין לי .
אז התחלתי לחסוך ...
הזנחתי אספקטים אחרים בחיים כדי שיהיה לי כסף להחליף מנוע .
אחרי שלושה חודשים חזרתי אליו מחוייך ומאושר.
יאללה !!! תחליף.
והוא , כמו כל אחד מאיתנו אשר עובד למחייתו עשה זאת בשמחה מהולה ברטינה קלה ( אחרי הכל ... הוא הולך לקרוע את התחת עכשיו).
אחרי יומיים הוא מתקשר ...
אדון $$%#@$ בוא לקחת את הרכב (מוסכניק מתורבת).
עליתי על אוטובוס לאיזור התעשייה הישן בראשלצ ...מייחל לרגע בו רגלי הימנית תמחץ באגרסיביות את הדוושה הימנית שמתחת להגה.
אחרי שעה קלה של נסיעה נתתי לדמיון להשתולל .
דמיינתי איך אני בועט החוצה מחלון האוטובוס , אחת אחרי השנייה את עשרת הילדות הצעירות שישבו סביבי ... מברברות ... כל אחת בתורה ... כמו להקת כרישים , מנטרלות כל אפשרות הגיונית שבה אוכל לשמוע מוסיקה בשקט.
אווו ... התחנה שלי!
ירדתי ... ונקצר.
"שלום - הנה האוטו - תודה- ביי - יאללה ! "
הנה אני שורף את הכביש ... או שלא?
האוטו זז כמו מקודם ! מה הולך פה ? על מה שילמתי כ"כ הרבה כסף...
חזרה למוסך ?
"מה?מי?למה? עבדת עליי? כולכם אותו דבר!!! "
- "חמוד ... תיקנתי את המנוע ... לא החלפתי לך רכב . הביצועים יישארו אותו דבר כל הזמן ..."
לעבוד כל כך הרבה זמן ולגלות ... שזהו ?
מה שיש לך זה מה שישאר לנצח ?
האם להסתפק בבינוניות או להגיע לגבולות של המגבלות ... אם קיימות בכלל?
השבוע ... אחרי שיחה קולחת עם חבר לא קרוב הגענו למסקנה מסויימת שאני משדר אליו אנרגיה והוא ... עושה את אותו הדבר.
כדי לקבל אותה עלינו למוטט את חומות ההגנה , להשאר חשופים לרגע קל , עירומים כביום היוולדנו ולחשוף את הניצוץ הכה אבוד בעיניים.
אחרי השיחה הזו הבנתי ... שאני לא יכול להחליף את ראש המערכת שלי .
בעצם ... אני לא כ"כ חפץ בכך .
ועכשיו , עליי רק להפיץ את ניצוץ השגעון/חיים שבעיניי ...
עליכם ... רק לעלות על קו השידור
לפני 19 שנים. 12 ביולי 2005 בשעה 17:13