חזרה למציאות

אולי באמת חוזרת ההסטוריה על עצמה , ואנו בזמננו הקצר על אדמה זו מטריחים את דעתנו על תקופות הרות גורל.
משווים כל תזוזה מילימטרית של כפות רגלינו כצעד ענק ואז... אווו אז טופחים על כתפינו ,הרי הן כתפי ענקים.
אך צעדינו ימשיכו להתפורר לאבק כוכבים ובדיוק כמו שזריחת השמש תשכיח את הילת הלבנה כך גם יתפזר לו אבק כוכבינו מעל אדמה רדומה.

נשמה - נקבה
הגיון - זכר

לא ימצא מקום בגלקסיה בו ההגיון והנשמה יתחילו ויסיימו באותה הנקודה.
להקשיב להגיון : שדים זועפים עומדים בינך לבין תהום חשוכה .
אחוז בחרבך - ותשמידם !
להקשיב לנשמה : אחוז את הפחד בשני קרניו ואלף אותו - עד שידייך עירומות הן מחרבות ושוטים.

הלילה נסגר ופותח שערים מוזהבים לשיירת חלילנים שניגונם יעלה שחר בוהק , קורם הוא גידים אל מול עיניים משתאות מעל סימפוניית הציפורים.
לחבק את הרגע שבו לבד כבר לא מפחיד - לא יפגע לרעה.
לחבק הבזקים רגעיים של דמויות אהובות.

ומותר ,כך לבד ... לעקם את הפה , לצייר חיוך של שלווה מתחת מבט מזוגג.

זה מתחיל מבפנים , שם זה גם ייגמר.
אהבה , הבנה
ספירלת הזמן .