חזרה למציאות

מתמסר אל הדממה
הרוך של אמא אדמה
תוהה לבד בחשיכה
אם לחפש שינוי

המבט שבעיניים
ניצוצות של שגעון
חרדה וקפאון
ביחד מרקדים

והזמן לא עוזר
הוא תמיד מרחף מעליי
לחישות של תשוקה
נתקעות בגרוני ועכשיו...
אתקפל , אתגלגל לאותו מצב של
חוסר אונים
עננים לבנים שאותי מחזירים
לרצפה

אחזה בכף ידי
ביקשה שארים את ראשי
שאביט על עבר ההרים
שלכבודי פרסה

ניפצתי (את) חלומי
לא ייתכן שזה אני
אסור שידעו שבתוכי
מתרוצץ לו החיוך

והזמן לא עוזר
הוא תמיד מצטבר בחזה
נשימות , מצוקה
לא עצרתי אותה ועכשיו...
אתקפל , אתגלגל לאותו מצב של
חוסר אונים
חלומות מתנפצים על קירות לבנים
ואולי...

אצייר ציור
אחד כזה אך לא ברור
יפייפיה ולא סגור
יצירת מוחי

עוצם את העיניים
מכווץ את אגרופי
נאחז בחלומי
עוד רגע אתעורר