חזרה למציאות

היא לא פה. היא לא זמינה. לפני שבוע היא הייתה . אתמול אני הייתי. היום היא לא פה , היא לא זמינה.
לתת לכלב לכשכש בזנבו ואז לרוץ אחריו במעגלים אין סופיים .
לתת לאמן לקשקש במכחולו , ליצור , ספירלה אין סופית.

ישנם תקופות בהן אתה מוכרח ללכת קדימה , היישר אל תוך הקיר ועם אמונה שלמה אתה יודע , דרכו אתה עובר.

והנה היא דועכת , כמו שמש מובסת , על ברכיה , רחמים מבקשת מענן שחור.
האמונה דועכת , בעצמך , בסביבתך , ביכולת שלך , ליצור.

ובעיניים עצומות הוא מופיע , יושב על כסא , ממוקם במרפסת גבוהה , מעט מעל המצח שלי.
גלימתו לבנה בחלקה העליונה מכוסה ע"י שערו השחור .
זקן מעוצב מעטר את פניו ולרגע הוא נראה כמו ...
אל כל יכול שצובע שמיים
בכל צבע אשר אוכל רק לבחור
אדם מהורהר שהולך על המים
שואל הוא " ירוק, אדום , לבן או שחור ? "
"ירוק , אדום, לבן או שחור???
-"אכן ידידי , אתן לך את הזכות לבחור"
"אם כך אז אדום , כצבע התשוקה העזה שאבדה בחיי"
-"אדום לבקשתך" נצבעו השמיים , מרבד מדמם עם נקודות לבנות
"..." בדיוק בצורה זו הגבתי . דממה מוחלטת , המום ומוקסם.
היום השביעי שבחודש השביעי , האם נחוץ להגיד שזה היה יום שבת?

-"אנא, שב לצידי , ספר לי כך ילד , מדוע אבדה בך התשוקה?"
"יודע שאבדה היא , חבויה במעמקים , מתחת הריסות הארץ הישנה, הארץ ההיא בה ישבו השוטים"

-"נמצא אותה יחד , זו תהייה משימה . כבדה על כתפייך אך תרומם את רוחך"
"אם כך אתן לך את מה שנותר בי , הבזקים אחרונים של אורות התקווה"
....

המשך יבוא???

אנשים הם מוזרים
כאשר אתה זר
פרצופים נראים מכוערים
כאשר אתה לבד