חזרה למציאות

אז מה יש לנו פה?
דף –ריק . צועק מבקש שימלאו אותו.
אדם – ריק . צועק מבקש שיאהבו אותו.
ותו לא.
ואהבה מהי?
ליטוף השיער בבוקר . הנשימה האחרונה שלה לפני שעוצמים עיניים , ביחד.
להזכר בשמש ההיא ביום ההוא שגרמה לנו להרגיש פשוט ... ככה.
ככה, ביחד. ככה , לנצח ועכשיו ככה , לבד .

אלוהים , מחזיק הוא באלפי יישויות או שמא באף אחת בעצם.
אני , מקרין יישות אחת , נלחם באלפים.
היא אמרה אתמול שמחלות נפש זה דבר מפחיד.
צחקתי (נו טוב גיחכתי) " לא אצלי מון שרי , לא אצלי".
-"אבל אמרת שיש לך מצב נפשי רעוע... "
"נכון"
-"אז זו לא מחלת נפש"
"מממ... לא"
-" נראה לי שכן . תשאל כל פסיכולוג"
"שאלתי"
-"והוא אמר ש...?"
"אני נרקיסיסט"
-"אתה!?!?"
"כן כן . אני "
-" נו זה לא הגיוני .אתה הכי אכפתי בעולם"
"ונרקיסיסט מסתבר..."
-"אבל זה ... סותר את כל מי שאתה"
"וזה אובחן ע"י פסיכיאטר מומחה . לא סתם פסיכולוג"
-"וזו מחלת נפש?"
"תקראי לזה איך שבא לך..."
-"טוב. הלכתי"
"מצוין. אני אפתח לך את הדלת"

אני ג'נטלמן אחרי הכל.
נפתחה הדלת והיא חזרה אל תוך מוחי.
זו הייתה ויקי לכל המתעניינים...
מי היא? אני לא יודע . גם לא כ"כ מתעניין.
אם כן הייתה לי מחלת נפש נניח ... סכיזופרניה הייתי גם רואה אותה ושומע אותה.
יפייפיה שכמותה.
אבל , כמו שכבר הבהרתי לעצמי בערך , אין לי מחלת נפש.

אולי מסרב אני להתבגר , לדלג מעל הפחדים שהייתי אמור לדלג מעליהם מזמן.
ואני מהמוות לא פוחד , אבל כל השאר שמסתובבים אצלי , כן פוחדים.
איך אומרים:
חייה עוד יום נוסף , עוף טיפה יותר גבוה.

ובכן כל זה קשה כאשר אני מכריח את עצמי להדבק אל הרצפה.
"מצא עוד סיבה להשאר"

אהבה . הרי היא תכלית הקיום.
ואם לא אמצא אותך אהבה , הנכשלתי? ההולכתי את עצמי שולל.
אהבה , תכלית הקיום? אהבה , רגש שהומצא – מילוי הואקום.
לא אהבתי.
לא נאהבתי כדי לבוא על סיפוקי.

קיום אני קיים