חזרה למציאות

הוא שאל : מה גדול יותר ? הכאב בכתפיי או הסיפוק בהשגת המטרה.
"לא יודע" עניתי.
הוא שאל : מתי אתה חושב שאנחנו מסיימים פה ?
"שעה , שעה וחצי , גג אבל גג שעתיים ".

חטפנו מכות . מכות קשות מזרועותיה הבלתי נראות של השמש.
המרחקים שהיינו צריכים ללכת נראו כאינסופיים.
המשקלים שהתחלנו בדיוק להרים כאילו סירבו להנתק מהרצפה.
והיה חם.
והזיעה משתוללת . מטיילת לאורך כל הגוף , מוצאת את משכנה בכל פיסת בד , דואגת שיבש לא יהיה פה .
אבל יבש בגרון... רבאק ! אפילו שתייה אין פה.
"הפסקת סיגריה?" שאל.
"כ"כ הפסקת סיגריה !" הכרזתי
נשכבתי על הבמה , מביט אל עננים .
ביקשתי מהם בשקט בשקט , שיעשו משהו עם עצמם , שיהיו למשל ... ירוקים.
ויציירו דרקון , ירוק , והשמש ... תשלח קרניים צהובות כתומות אל פיו הפעור לרווחה , ואש תצית את השמיים . ומסביב 5 עננים , הם יהיו בשחור ולבן .
משורטטים בצורה מדוייקת כספירלה אין סופית . מסתובבים סביב הדרקון הירוק , במרחק מדוייק אחד מן השני , מהפנטים את כל המין האנושי .
וכולנו נלך אחרי הדרקון , לאן אשר יוביל אותנו .
ונקשיב לתורתו כי , חכם הוא מכולנו.
ונעריץ את מהותו , כדי שכך נעריץ את מהותנו.
ולא נתהה על משמעותו כדי שנפנה זמן לתהות על משמעותנו.

"מה יא פדלאות !! זקנים !" צעק אושרי , ילד בן 14 שעובד בגן האירועים.
-"אין לך בי"ס???" שאלתי . " ההורים שלך מרשים לך לעבוד פה גם אחרי החופש הגדול ?"

"נו ברור . חייב שיהיה לי כסף"
-"עזוב אותך כסף ... לך תחיה! לך תשחק ! לך תהיה ילד ... "
"מה ילד!? למי יש זמן לזה?"

בגיל 14 שיחקתי בגולות וגוגואים.
בגיל 14 הוא עושה כסף ומדבר עם כל העולם על בחורות וזיונים.
הנה עובדה : התמימות מאבדת את מהותה , את קיומה . ילדים ללא תמימות .

יש לי נמלים בתוך הגב.