חזרה למציאות

אוי כמה שאני אוהב את הלילה.
לצאת מיפו ב 4:37 ולהגיע לראשלצ ב 4:42.
שקט בחוץ , עם חלונות הרכב הפתוחים ואוויר קר מרביץ לגוש שנקרא לו שיער.
התלתלים מתפתלים בעצלות מסויימת . קשה להם לזוז אבל הם משתדלים.
ועכשיו מול המחשב העייפות המצטברת מתגמדת אל מול המחשבה שמחר שוב קמים .
-לקום - אני שואל למה זה בכלל טוב , הרי הסכמנו שאני מתפקד הכי טוב שכולם ישנים.
ושינה היא מצרך חשוב , חשוב מאד . ככה צוברים אנרגיות ורואים גם סרטים , באיכות DVD ואתה הכוכב , ואתה הבמאי , ואתה אלוהים ששולט על בובות (אבל היכן החוטים ?).
ונלך קצת אחורה לשעות המתות של העבודה , שם יושבים מחכים שהכל ייגמר .
אז מצאתי לי אבן מרוחקת מעט מכל ההמולה של הליצנים המרקדים.
ובעשר דקות זה אני והפלאפון , מצאתי עוד דרך לכתוב הגיגים.
אז בילבלתי , חירבשתי כהרגלתי התפייטתי , ואת התוצר הסופי אני כרגיל , לא אוהב.
כמו קרן של שמש , מדהימה בעוצמתה אשר נזרקת חסרת טעם אל תוך חור שחור. כמו צלף עם כוונת אך ללא מטרה , כמו תלמיד מחונן אך ללא הכוונה.
שקים של רגש , כמויות אדירות , לצבוע בכחול ולזרוק לים ( מה זה הביטוי הזה?!!?) .
you will sleep with the fishes,4 what u did u must pay...
- i will float on the water , revenge will surely come

ועכשיו , גבירותי ורבותיי לחירטוט היומי :

קטנה כה עדינה
אל שפתיי לא מגיעה
אקנה לך
נעליים מכונפות
כך תגיעי אליי

קטנה אך לא שקטה
אם תצטרכי
סתם לצעוק
לא אהסס
אשאיל לך את אוזניי

בשדות ירוקים את רוצה
לרעות לטעות
מבלי לשלם מחיר.
בשמיים ורודים את רוצה
לדאות עם כנפיים פצועות
מדממות כתשוקתך

הנה קטנה פירשי אמות ידייך
ראי מבעד לעשן
את המון הקהל
רוקד לצלילי נקישות
אצבעותייך

הנה קטנה , אלילה שמיימית
עזבי את מעונך
כסי בשמלתך
את כל החוטאים
אשר לא ראויים לנשיקותייך

בשדות ירוקים את רוצה
לבד , לבהות לתהות
על קיומך.
בשמיים ורודים את רוצה
לשהות לנצח
ואני
על אדמה חרוכה אשכב
אתמכר לשירתך