לפני 19 שנים. 8 בינואר 2005 בשעה 23:15
אני אוהב את הצריבה בעיניים.
כשהראש נופל אחורה , בלי יכולת לעצור.
זה מזמן כבר לא מצב של עייפות או תשישות , אלא מבחן , של קיום והתהוות.
ובלחיצת כפתור , אני על פסגת הר געש.
ובלחיצת כפתור , אני שוכן במעמקי הים.
ובלחיצת כפתור , הכל מונח פה לידי.
ובלחיצת כפתור , תדע שאתה קיים.
כי , זה כ"כ חשוב לשמר את התקשורת , ליצור אינטרקציה בין אנשים .
ואין צורך לחכות עד שתגיעי , כי בלחיצת כפתור את נמצאת ממש מולי.
בגיל 15 , מחכה ליד תיבת הדואר .
הדוור מגיע עם ערימה של חשבונות וניירות בלויים.
ואת , לא באת איתו ... אז אני פשוט ממתין , ואחרי מס' ימים , אני דומע מעל מס' דפים - שאת שלחת , ואת כתבת , ושסימנת באודם אדמדם...
ועכשיו , בלחיצת כפתור , אתם יודעים הכל עליי...