חזרה למציאות

אורות כבויים , מנטרל חושים
מרחף אל תוך חלל שחור נטוש
ובמרחק אלפי פרפרים בקשת צבעים
מרחף בתוך חלל , שחור . נטוש.

אתמול בבוקר עמדת מעליי עם סכין חדה , ננעצת.
וחתכת תכריכים , אלו שכבלו אותי ,אשר הפכו אותי
לגולם נערץ.
נפנפת בסכין מעליי , נותנת לי אישור , לחוש בפעם הראשונה בגופי.
ויש לי רגליים , וידיים דלילות וכנפיים מקופלות.
הכל רדום ... ולקום , זה בלתי אפשרי.
חבל משי סביב מותניי , חבל משי סביב גרוני
מושכת באיטיות , מרימה אותי כלפיי מעלה.
חבל משי סביב מותניי , חבל משי סביב גרוני
נושם ,ולא בוחר לנשום.
ער , כי בחרת - להעיר.
מחייך , למענך - כי הרווחנו את זה , ביחד.
דומע , בזכותך - חוזר . להרגיש.

והאור נכבה שוב.
את שוכבת לידי.
רק תני לי ללטף שוב את גבך.
כן שם למעלה , הנקודה שמחברת בין גופך לראשך.
שם נמצאים כל חלומותייך , שבחרת להקרין אל עיניי.
שם מצאתי את שפתייך . כה אדומות , כל כך רכות.

מילים מבולבלות. מילים מיותרות!
תני לי רק
תתני לי
תני לי רק
לחבק.
לא לעזוב.
לחבק