שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמצע

לפני 5 שנים. 30 ביוני 2019 בשעה 18:10

מאוד קשה לי כשכועסים עלי
ואני גם יודעת למה
זה מחזיר אותי לאו יום שהייתי אולי בת 5
היה קיץ הוא אמר לי להזמין את החברות והחברים שלי לבריכה העגולה שהייתה לי אצלו
כנראה שהוא שתה בזמן ששיחקתי עם החברים בבריכה
אהבתי אותו אהבה טהורה ראיתי אותו כמלאך שומר שלי
שיחקנו וצחקנו בבריכה הקטנה ואז כולם אמרו שכייף לי שיש לי בית עם גינה ובריכה
אז אמרתי להם שנכון כייף לי שזה הבית שלי
אני לא ראיתי אותו לא ידעתי שהוא שומע מה אמרתי
וגם לא חשבתי שאמרתי משהו לא טוב
משום מקום הוא התפרץ לגינה וסילק את כל החברים שלי ומשך אותי הביתה
כמובן שתוך כדי קילל
כולם נבהלו וברחו הביתה
אותי הוא הכניס לבית שלו ונעל את הדלת
נבהלתי ורעדתי כל כך חזק שקצתי לחדר השינה שלו להתקשר לאמא שלי
התקשרתי והיא ענתה
צרחתי שתבוא עכשיו לקחת אותי משם
הוא בינתיים נעל את הדלת ובא לטלפון וניתק לי אותו מהחשמל
ואז היכה אותי
הצלחתי לברוח לחדר שהיה אז שלי וארזתי בבכי את הדברים לתיק
לקחתי גם את הבובת כלבלב שכל כך אהבתי
הוא פתח את הדלת בכח של החדר והמשיך לקלל ולצעוק ולהתעצבן ולהכות אותי
רצתי לכיוון הדלת רציתי לברוח
היא הייתה נעולה
דפקתי וצעקתי והוא התחיל לצעוק שאם אני רוצה לחיות כדאי לי לשתוק
או שהוא יהרוג אותי
הרגשתי נצח
רעדתי ופחדתי כל כך שהוא בטעות יראה שלקחתי את הבובה שלי
חיבקתי את התיק והתפללתי שהסיוט ייגמר
אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח שמעתי דפיקות חזקות בדלת
זו הייתה אמא שךי שבאה עם אחותי לקחת אותי משם
אחרי שהיא איימה שתביא את המשטרה הוא פתח את הדלת וזרק אותי החוצה
אמא שלי הכניסה אותי לאוטו שלה והתחלנו לנסוע
הרגשתי שהלב שלי חוזר לפעום ןהרעד מתחיל להירגע
מאז כבר לא הסכמתי לישון שם או ללכת לשם
רק כשהיו איתי עוד אנשים
ומאז קשה לי כשכועסים עלי
קשה לי כשמדברים אלי בעצבים
קשה לי שנותנים לי להרגיש שעשיתי משהו לא בסדר
הוא דפק לי את החיים
לרוב בבחירות החברים והסביבה הקרובה בחרתי באנשים רגועים שיתנו לי להרגיש בטחון
ושלא ארגיש שוב פחד
מאז קשה לי לקבל משהו ממישהו
קשה לי להרגיש שלקחתי שליטה על משהו של מישהו אחר
ברור לי שזה סיפור שרק אני מכירה ורק אני יודעת עליו ואחרים לא ידמיינו שזה מה ששבר אותי
ולכן אני לפעמים עם הרגשי שלי לא ברורה ונאטמת
אני מתכווצת מבפנים ולא מצליחה להיפתח שוב לזמן מה עד שחוזר לי הביטחון שוב

 

לפני 6 שנים. 5 באוקטובר 2018 בשעה 20:00

לא אני לא בן אדם עצוב והחיים שלי לא כאלה קשים כמו שהמון כותבים לי בפרטי

להיפיך אני אישה שמחה מאושרת ומחוייכת רוב הזמן 

יש לי ימים לא נעימים שבהם אני כותבת משחררת קיטור 

וכאן הכי קל לי פה לא שופטים 

לפני 6 שנים. 17 בספטמבר 2018 בשעה 18:18

יום כזה של חשבון נפש
יום לכפר על החטאים שעשינו
ומה עם לא עשינו? זה שלא שמרתי שבת זה החטא הגדול שלי
כי בין אנשים אני עושה הכל לא לפגוע באף אחד
בינתיים אני הצד הנפגע
אני זו שחוטפת כל יום מכה חדשה
מאז שאני זוכרת את עצמי
הורים שהתגרשו בצורה מכוער
חיים עם אמא שנלחמת יום יום על כל אגורה
עם אמא שלא מוצאת זוגיות נורמלית
עם אבא שלא יודע להסתדר אפילו עם עצמו
ואז בעל שבגד לי באמון ופגע בי כל כך חזק
אחרי זה זוגיות שלא צלחה שגם שם נבגדתי התרסקתי הלב שלי כמעט לא עמד בזה
רדיפה אחר רגעי אושר יום יום
ללא נחת ללא רגע של שקט
את מה שהשגתי השגתי בעבודה קשה
לא קיבלתי כלום במתנה
יש אנשים שמקבלים את רוב החבילה ויש את אלה שאפילו שאריות לא מקבלים
אני מאלה שלא מקבלים כלום במתנה
כל דבר שיש לי נלחמתי עליו
אז למה בעצם אני צריכה לענות את עצמי 25 שעות? עשיתי זאת מאז שאני בת 11 ומה קיבלתי?
כלום!
אז אולי לשנות גישה?
זה בעצם כמו במערכת יחסים כשחושבים על זה
כמה שתיתן כמה שתשתדל ככה יהיה קל לשכוח אותך לקחת אותך כמובן מאיליו
לדעת שתמיד תישאר לא חשוב כמה חרא יאכילו אותך
אבל כשלא תתאמץ לא תשקיע הצד השני יהפוך עולמות בשבילך
אז אולי זו הדרך ?
צריכה לישון על זה ..

לפני 6 שנים. 12 בספטמבר 2018 בשעה 14:47

אני אוהבת להרגיש שייכת
שייכת למישהו
לא רוצה שייקחו עלי בעלות אבל שייכות
אחד שיהיה שלי ואהיה שלו
שכל מה שקורה מסביב לא יעניין אותו
שירגיש שאיתי הוא בבית שירצה בקרבתי להריח לטעום לגעת
שיראה אותי ויאהב אותי כמו שאני על הטוב והרע שבי
שישבור את המחסומים שנבנו עם הזמן
שיפרוץ את כל הגדרות שבניתי סביבי
שייתן לי להגשים את הפנטזיות שלי ושייתן לי להגשים לו את שלו
אני רוצה להיות במקום בטוח רגוע שלם
לבטוח בו ולתת לו להוביל אותי
אני רוצה להגיע הביתה ולא להיות במרדף אחר האושר
רוצה להיות מאושרת
לבנות משפחה קטנה ויפה כזו שבשישי בערב כולנו נשב סביב השולחן
וננשום לרווחה שהגיע שבת ושיש לנו זמן יחד
לחגוג את החגים בחיוך בשלמות
לצאת לאיזו חופשה יחד בלי לדאוג לחיפוש אחר האושר
אני יודעת ומאמינה שזה יגיע
וכשזה יגיע אשמור על זה מכל משמר

 

לפני 6 שנים. 11 ביוני 2018 בשעה 19:18

אז כשברור שכנראה אין דרך חזרה 

חוזרת מהלימודים לבית ריק 

אתה לא כאן

לא שאלת לשלומי היום 

בכיתי היום כמעט כל היום 

אני לא יודעת אם זה בגללך רק או כי הגורל הזה כך הזמן מכשל אותי 

אמרת שאתה אוהב אותי

איך אהבה נגמרת ביום אחד? איך רגשות יכולים להעלם ברגע ? 

איך לא חסרתי לך בימים האלה?

למה לא טרחת להגיד לי שאני חסרה  לך? 

אולי פשוט לא אהבת?

אולי זה היה סתם ? 

אולי אני מעדיפה לחשוב שזה סתם שיכאב פחות? 

נפרדנו בלי להיפגש בלי לחבק להריח 

פשוט ברגע 

מתחילה לחשוב שפשוט ירד לך ממני והמרחק הוא תירוץ 

לא ברור אם אני צודקת 

אולי עדיף לי לדעת שזה תירוץ? 

אבל אם זה לא תירוץ איך אתה מחזיק את עצמך לא לפנות אלי? 

איך מרגיש לי שרק אני מתגעגעת ? 

לא בא לי על אף אחד אחר 

לא בא לי להיפגש עם אף אחד אחר בא לי אותך 

מרגיש לי שאלוהים נתן לי רגע של נחת ולקח לי אותו בלי להתחשב 

תמיד חשבתי שאהבה מנצחת הכל 

אם הסיבה שלך נכונה וזה באמת זה אז הכל אשליה 

אהבה זה כלום 

הכל הבל 

אין לה משמעות

הכל טכני 

למה קל לך לחשוב שתמצא יותר קרוב ושיהיה טוב כמו זה 

אתה גרוש כבר מספיק לדעת שזה לא עובד ככה 

לא מצליחה לשחרר

צריכה תרופה ללב שבור

לפני 6 שנים. 8 ביוני 2018 בשעה 18:38

אני עצובה אז בורחת לכאן 

התאהבתי 

מהלב 

אבל המרחק מפריד בינינו 

למה פתחתי את הלב 

למה  נתתי הזדמנות 

מה קורה עם חוסר הבטחון שלי 

כולן בעיני יפות ממני 

מוצלחות ממני 

טובות ממני 

גם כשהיה לנו טוב כל בחורה שעברה מולנו הרגשתי שהוא מתחרט שהוא איתי במקום איתה כי היא יפה או טובה או מצחיקה יותר 

ואז הגענו אלי 

והבטחון חזר מהחיבוקים הנשיקות המילים 

ועכשיו המרחק

בא לי לבכות 

אני עצובה מידי 

 

 

לפני 6 שנים. 25 במרץ 2018 בשעה 18:48

מנסה קצת להתרחק קצת צעד אחורה מכאן אבל זה בכל מקום 

מדפדפת לי בפייס ונתקלת בפוסט שמישהי ליגלגה על שולט שהציע לה בצעה בטינדר 

את  רוב שם זה מזעזע

אותי לא אותי זה מחזיר אחורה לימים שניסתי 

לאחר הניסיון ומאחר שהזיכרון שלי גרוע כתבתי על 2 מהפגישות עם השולט שהיה מיועד לי 

אולי זה לא אחד לאחד אבל ככה זה בזיכרון שלי 

קראתי את זה שוב ושוב והחלטתי לשתף כדי לשמור את זה גם כאן במקום שזה התחיל 

ליטוף חיבוק נשיקה
"תיכנסי לחדר ותעמדי עם הפנים למיטה ולא לזוז "
הלב דופק מהתרגשות
"היום ניתן לך להתקדם עוד צעד לעולם הזה"
לא רואה כלום רק את המיטה הראש למטה השמלה על הגוף רק השמלה
שומעת רעשים
רואה את הפיג'מה התמימה שלבשתי ערב קודם נשלפת מהמיטה
"תריחי את עצמך תלמדי להנות גם מהריח שלך"
העיניים האף החצי מהפה נקשר בפיג'מה שלי והידיים הגדולות מניחות אותי על המיטה על הבטן
הרגליים על הרצפה מתרוממות בקצב איטי
חצי מיטה חצי אוויר
לא רואה רק שומעת ומריחה אותי לומדת לאהוב אותי להשלים איתי
השמלה מתרוממת היד לא נוגעת בגופי כלל
שקט חושך מחכה
לא ברור כמה זמן זה נמשך
בלי שום התראה ליטוף על הישבן ומיד אחריו הצלפה קלה
אחריו ליטוף ושוב 2 הצלפות מעט יותר חזקות
אין מילת בטחון יש בטחון
"להפסיק?"
"לא!"
ליטוף
שקט רק הנשימות של שנינו והלב שלי שעוד רגע מתפוצץ מהתרגשות
שומעת את החגורה נפתחת ויוצאת מהשלבים שלה
לאט לאט לאט ...
מחכה לשמוע רוכסן וזה לא מגיע
ליטוף מעור קשיח על הישבן ובלי שהספקתי להבין הצלפה קלה על הישבן עם החגורה
"להפסיק?"
"לא!!"
עוד הצלפה עוד ליטוף
אותו הסדר לזמן לא ברור
"תסתובבי"
הלב דופק הישבן כואב אבל הנפש מלאה

לפני 6 שנים. 7 במרץ 2018 בשעה 22:05

אולי זו רק אני שמצליחה לקחת חברות קשה יותר מגברים 

אולי זו רק אני שהלב שלה נשבר בגלל חברה ובגלל גבר זה לא קורה 

לא נפגעתי ממנו 

הוא לא חשוב

אולי רק קצת מעליב 

אבל את את חברה שלי 

את בין היחידות שידעו ששיתפתי שסיפרתי מבלי לפחד שאולי אפגע 

לקחתי את האמון שאין לי ונתתי לך 

הכאבת לי כי רצית 

הכאבת לי כי בכלל חשבת 

הכאבת לי שלא היית כמו לביאה ששומרת על כבודי 

לרגע לא חשבת עלי ועל התוצאה של המעשה 

נכון זה לא מעשה חמור 

אבל זה כואב 

כי זה באמון 

כי כבר לא מצליחה לספר לך כלום 

כי מפחדת לשתף 

היה ביני ובינו משהו 

מאוד קר וקצר 

ונילי ומשעמם עד מאוד 

ולכן שם זה נגמר 

אז מה אם הוא נראה טוב 

כמו היופי שלו ככה האכזבה ממנו 

וסיפרתי לך 

ידעת 

אמרתי שלא היה שווה את המאמץ שהשקעתי 

ובכל זאת בער לך 

בער לך בסקרנות ללכת לראות מי 

ואיך יתכן שאיתי כן 

אז גילית שגם איתך כן 

אולי לרגעים זה עשה לך טוב 

אבל החכמה היא להסתכל קדימה לשים בכף המאזניים את הרגעים 

כמה רגעי סיפוק קיבלת ממנו ? 

כמה רגעי סיפוק קיבלת ממני? 

מה משתלם יותר ? 

הסקרנות הרגה את החתול 

הסקרנות ריסקה משהו בינינו 

אני עדיין אוהבת אותך 

אבל לא בטוחה שאצליח להיפתח שוב ולשתף 

כי משהו שם נסדק 

 

 

לפני 6 שנים. 24 בפברואר 2018 בשעה 17:14

בא לי
להגיע בלי להחליט לאן
לשמוע אותך להריח להרגיש את החום הליטוף המשיכה בשיער הנשיכה הנשיקה מבלי שאוכל להתנגד
להיטרף
ואז..
לקשור אותך אותך לשחק איתך
להכאיב לך חזרה
להטריף אותך
עד שתתפוצץ
ואז
לחבק לנשק ולנוח בך

 

לפני 6 שנים. 7 בפברואר 2018 בשעה 19:37

לפעמים יוצא לי לחשוב עליך
כאדם כשולט
על הנשיקות ששלחת לי בדרכך
על הדרך שבחרת להוביל אותי
הרגועה הנעימה המבינה המכילה
ידעת מהיכן הגעתי ידעת איך
מבלי לשאול שאלות רק להוביל
העיניים שלך בראש שלי כשעובר עלי..
המילים שאמרת מרגיעות אותי עד היום
עוצמת עיניים וחוזרת למחשבה
מנטרלת רעשי רקע ונזכרת
חושבת איך היית מרגיע אותי מעודד אותי מעצים אותי
גורם לי להרגיש מלכה שמעלי יש רק אחד
אתה
שנינו מעל כולם מעל כל הרעש
אתה חסר לי ביומיום
אתה שונה
אבל לא נועדנו
וזה ברור לשנינו שבמצב הנוכחי זה בלתי אפשרי
זה מצחיק כי אני מקבלת את זה ומבינה ואפילו לא עצובה מזה
רק שמחה שהכרנו
שמחה שעברנו
כשאני לבד לפעמים אני מסתכלת על התמונה האחרונה ששלחתי לך ועולה לי חיוך
ואז עוברת לשפתיים שלך המלאות מביטה ונזכרת
זה נותן לי אנרגיה
זה מעודד אותי
קוראת את מה שכתבת לי במיוחד בשבילי וזה מחזיר לי בטחון כשאני מרגישה קטנה
נשאר לי רק לומר לך תודה
תודה על המעט שנתן לי הרבה