קשירות הייתה הסיבה שמכתחילה נכנסתי לכלוב ולבדסמ,זה קרה בעקבות התנסות קטנה בקשירה בגיל 21-22. ואז לפני 6 שנים מינוס פלוס התעורר בי מחדש הרצון בזה, חיפשתי את זה ספציפית באחד מאתרי ההיכרויות ודיברתי שם עם מישהו שאמר לי למה את לא מחפשת בכלוב…
נכנסתי לכאן, פתחתי פרופיל, התחלתי לקרוא ולדבר עם אנשים, גיליתי עוד ועוד דברים שמעניינים אותי ומדליקים אותי, ההתנסות הראשונה שלי למזלי הרב! הייתה מהממת ורק פתחה לי את התיאבון לחקור עוד ולהתנסות…
עם השנים צברתי ניסיון והתנסויות וקשרים שונים ועם הזמן גם יותר זיקוק והבנה של מה שאוהבת ומה מעיף אותי ונכון לי לאותה התקופה…
חושבת שזה עיניין של אופי של הלרצות להתפתח ולא להתקבע על דברים ספציפיים.
אנחנו יצורים שכול הזמן משתנים לאו דווקא שינויים גדולים אלה יותר כמו עדכון גרסה בטלפון, הבסיס נשאר אבל יש התפתחות מתמדת עם כול דבר שאנחנו עוברים במשך השנים..
ובבדסמ ובכלל יש כול כך הרבה לאן לגדול ולהתפתח ועוד דברים להתנסות וללמוד שזה מדהים בעיניי!
אולי מה שטוב כאן זה שמכירה כאן יותר אנשים שפתוחים בראש לדברים חדשים ולדברים יותר "אקסטרימיים".. לא היו לי המון פרטנרים אבל היו וכול אחד/ת היו משמעותיים בשבילי ומעצימים בזה מאוד וכמה זה חשוב בעיניי😍😍
אני מאוד אוהבת קשירות וריתוק פרקטי ואני עפה מזה מהמוגבלות בתנועה, מחוסר היכולת להגיב, אבל בקשירות שיבארי יש בזה כמו תהליך… לאט לאט עוד חבל עוטף ועוד ליפוף ועוד קצת מתהדק עליי ועוד קצת מגביל והתהליך והתחושות זה בתוכי זה ממש מכניס אותי לזון מסויים… אני פחות מתחברת לרק לשם הקשירה ולשם היופי, מה שממש מעיף אותי בזה הלהיות משומשת במצבים האלו זה כמו הגבלה מדויקת יותר של התנועה, צורה ספציפית ליכולת לתמרן ולהגיב בכלל… והדרך עד שמגיעה ללהיות מוכנה בקשירה היא מדהימה בעיניי… וכשאני מגיעה לאקטים שאחרי, אני כבר בזון המסויים הזה מגיעה בצורת תודעה מסיימת וזאת דרך חדשה ומהממת ללכת בה.
הגרון עמוק ככה מדהים לגמריי תלוי בקצב שלו, באוויר שהוא מאפשר לי וכמה ומתי, או לנסות לגמור כשהחבל עם קשר בין השפתיים של הכוס שלוחץ יותר ויותר ומכאיב בצורה מענגת בטירוף..
והרגע הזה שנוחתים והקשרים נפרמים כמו שחרור עמוק זאת הנפש משתחררת הרבה יותר מהגוף זאת רגיעה שקטה ועוצמתית ממש.. כמו נשימה נקייה פתאום.
רציתי לשתף באהבה החדשה ישנה שלי לחבלים
