קורה לי יותר ויותר שאנשים שקוראים אותי פה/פייס/טלגרם ורואים את התמונות שלי, קולטים או מדמיינים אותי לא נכון, אנשים חושבים שהקיצוני הזה הוא חלק מהיום יום שלי אבל זה לא, אין לי צורך בקיצוני בשביל להנות, לרוב שליטה אצלי מתקיימת בסשנים, ששם אני כזאת בובה על חוט, ברמת הבקושי יכולה לדבר ותלויה ופועלת וזזה רק לפני דרישה ולא כזה מסוגלת או רוצה לבקש או להגיד או להציע, אולי מלבד מצב שהרבה לי מידי או צריכה רגע, בסשנים אני ברמת פאסיביות/נשלטות מוחלטת ומאוד אוהבת את זה וגם זה צורך מאוד עמוק שלי המקום המוקצב והספציפי לשחרר שליטה בו וזה מעורר בי תחושות מדהימות.
אבל שם בסשנים זה הדבר שקל לי והכי טבעי לי שבעולם, ולאחרונה מחפשת יותר את הקשה, הקשה הזה במוח, את האתגרים הנפשיים, את המנטאלי הזה, ההקטנה, תחושות של החפצה, ללהרגיש את האפס שמהדהד בראש, שנלחמת בראש במה אני באמת, בפחדים שהוטבעו בנו, ללעשות אותי מגוחכת ומטומטמת, שזה דבר שנוגד את כול ההוויה שלי, זה דבר שיכול להתקיים רק כאשר זה קשר רציף שיש בו רגש ואמון ואכפתיות ואפילו אהבה, ולצערי לא קל לי להגיע לזה, ללהרגיש בראש שמישהו לידי יותר חכם, יותר חזק,מעליי מעל גובה העיניים, שהוא מספיק מתוחכם לכווצ'ץ' אותי ואין רשימת מכולת של התכונות שצריך בשביל זה כי זה דבר שפשוט מרגישים, בזה זה או שיש או שאין...
הרעב זה שיש לי לאחרונה לכאב והתעללות פיזית ומנטאלית רק גודל כמפלצת שאין לה שובע, ויש לי פיזי מסביבי אבל זה לא מספק לי את הראש, אז לא נרגעת לגמרי, כמו חיה שמריחה איפשהו דם ורק מחפשת למצוא ולהגיע אליו!
כאב פיזי וכאב מנטאלי כמו מתחלק אצלי ויש כמו הפרדה בניהם אצלי בצורה שממש רואה אותם, אי אפשר להגיד שהתמודדות פיזית עם כאב היא לא מנטאלית כי היא כן והיא מאוד חזקה ועוצמתית והאתגר בה לפעמים פסיכי, אבל עדיין התחושות שמתעוררות במנטאלי הן פנימיות ובעיניי זאת התמודדות אחרת, התמודדות שנזהרתי ממנה וגם פחדתי ממנה המון זמן, אבל עכשיו אותה אני רוצה...
