דפדפתי באלבום "המעניין" הבדסמי שלי חיפשתי תמונה ספציפית ונתקלתי בתמונה הזאת וזה כמו העלה לי חמימות כזאת כי זה היה הסשן מדיקל הראשון שלי..
שם זה התחיל סיפור האהבה שיש לי עם מדיקל ודם, מדבר שהיה אמור להיות התנסות בקטנה, הפך להיות דבר כזה משמעותי אצלי בחיים, דבר שיצר אצלי אהבה ופטיש נוכח כול כך, דבר עצום שיצאו ממנו חוויות מטריפות ומטורפות, כול פעם פסגה חדשה ומרגשת... התאהבות אמיתית ועמוקה בדם שזה דבר כזה אינטימי, מלא רגש, ואמביוולנטי, קשה ומדהים והכול מתעורר ממנו בו זמנית...הכאב ממדיקל הוא מיוחד זה כאב חד שנכנס וחודר לבפניכו... קסם.
מעניין לפעמים להסתכל בדיעבד על נקודות ורגעים בחיים קטנים ו/או גדולים שעוררו בנו אדוות שכול כך השפיעו עלינו וסחפו אותנו למקומות שלאו דווקא חשבנו שנגיע ונהייה בהם.... וכן על הרוב אני גם אומרת תודה.
קולאז' של חלקים מהדרך 😈
הפוסט שכתבתי בזמנו על הסשן מדיקל הראשון
ואפשר לדפדף אחורה לקרוא על החוויות שמאחורי התמונות...
