נזכרתי בסרט ובשיר הזה , ישר עלה לי טעם של פעם, הזכיר לי את הבחור ההוא החתיך ובעייתי עם האופנוע והסמים הנסיעה עם האויר החמים על הפנים, הייתי בת 17 הוא היה בן 26 איזה התאהבות תמימה ראשונית הוא היה שעוד חייתי רק בשביל לעשות בלאגן, שלא היה לי פחד מכלום, שלא נחתי לשנייה, כול הזמן מסטולית, חייה רק את הרגע..
לפעמים מתגעגעת לחיים בלי עכבות בלי דאגות בלי מחויבויות מרגישה שזה כזה רחוק שמה שעכשיו זה חיים בוגרים כביכול אבל הלוואי שהייתי במקום הזה לפעמים בלי לחשוב פעמיים... בלי לחשוב על מה יקרה..להשתחרר לגמרי מהפחדים של חשיבה הגיונית...זה קורה בסשנים שלנו בלבד אדוני 4-3 שעות שאני משחררת את השליטה שאני זורמת עם הרגע, נותנת לך להחליט בשבילי, לכסות את העיניים, להתמסר...
אלו הזמנים היחידים שאני לא חושבת...שעות בודדות שאני בידייך בלבד...
אני לא כמו פעם זהברור לי אבל איתך טועמת את זה קצת...תודה