נפתח לי, חזר לי, התעוררתי ובקיצוניות שכרגיל מאפיינת אותי מקצה לקצה לא מצליחה להירגע...מוטרפת, מורעבת, רוצה עוד ועוד אפילו שכבר לא יכולה פיזית...מזמן לא הייתי ככה עברתי מקוטב לקוטב הנגדי...לא זוכרת את הפעם האחרונה שככה הייתי לא מפסיקה לרצות...
מתגרה מהמחשבה של לתת לך אותי גם יום אחרי שפורקתי וכואבת שהחורים לא בשימוש וקצת מקולקלים ושבורים, שלא אצליח לגמור מהכאב ומהגמירות האינטנסיביות של אתמול... אבל שתיקח, שתעניש, שתכעס עלי, שתוציא עליי, שתדפוק חזק וכואב כי מגיע לי... שאצעק כי כואב והגוף לא יכול ומסוגל וכול תנועה כואבת והכוס שורף הדגדגן כואב, אתחנן שלא אבל אבין שמגיע לי ולא אפסיק אותך יודעת שהייתי לא בסדר ואסתום ואכאב ואהיה בסבל וכאב כי זה שלך עכשיו...זה שלך לקחת ממני, הכאבתי לך וכול כך רוצה שתכאיב לי בחזרה שאסלח לעצמי ושאתה תסלח לי ותאהב אותי ותרצה אותי מתחתך ואיתך ובסוף תחבק חם ואוהב ותעטוף ותנחם וננשום אותנו, שהריח של החיבור באוויר, תראה אותי מקרוב ותדע אותי..שאדע שאתה איתי, מסביבי ובתוכי ובראש ובלב בכולי.
מתוסכלת יודעת שזה יהיה להיכנס למקום דפוק ובלתי אפשרי הראש וההגיון לא נותנים אבל לא רוצה להפסיק להרגיש וקצת לא מסוגלת או רוצה להתרחק... רוצה שתמשיך לכשף אותי שתמשיך להאחז בי גם אם מרחוק ובנפרד וגם אם ככה ישאר.
אבל העכשיו שלי הוא שלך ועל העכשיו לא מוותרת גם לא לרגע ולשנייה ולנשימה.
יודעת שכנראה מחר תכיר מישהי ומחרתיים אני אכיר מישהו..אבל אפשר רק עוד רגע?