|
|
|
לפעמים כול מה שצריך זה החיבוק הזה,
חיבוק כזה שאפשר רגע לנשום בתוכו,
כזה שנוח לי להישאר בו ולא צריך לשחרר מהר,
התכנסות,
הרגשת חום נעימה,
שמנחם בפנים ומרגיע,
כזה שעוטף בהרגשה של אני כאן ואני איתך…
יש חיבור נדיר שקורה בין שניים… הרגע שאין חוצצים בין מישהו, שהחומות כול יום נשברות עוד קצת ועוד שכבות שיורדות והליבה מתגלה, שיש תיאבון להכיר עוד מהחיים של הצד השני, שלאט לאט העצבים נחשפים ויורדים עוד ועוד עד לרבדים העמוקים, כשמתחילים להכיר את מה מניע, מה מגרה, מה מפעיל, הסטיות מתגלות ומפרות את הראש, מהן נקודות העונג, עד כמה עמוק ולמטה ולריצפה אפשר, איפה הקצה ועד כמה אפשר למתוח אותו קצת יותר והכול מתחיל במנטלי שכובש את הפיזי...
בשלב כלשהו זה הייצרים שמדברים, הגבולות וההגבלות מתמוססים ומגיעה התחושה שהכול מותר, שהכול כול כך נכון, שאפשר לתת לדחפים הגולמיים לצאת, לאינסטינקטים הבסיסיים לדבר, לתת חופש פעולה לחיותיות הפראית הזאת ושהיא זאת שתתפוס את הפיקוד ושתוביל עד לאפיסת כוחות…
שיש גם בסוף את הרגעים שיחד נושמים, מעבדים, מפנימים, נוחתים, מחבקים, עוטפים, מתכנסים שניים לתוך יחד אחד, שיש שלווה שעוטפת, שיש מעבר, יש את המשמעות, יש את העולם שמאחורי הכול, והרגש שמדביק את הכול יחד, חיבור כנה ואמיתי...
מתגעגעת לזה,
זה נדיר... אבל פשוט יפייפה.
אני לא חייבת קצוות בשביל להנות, ונהנת גם מהדברים הרגועים יותר כביכול ומאמינה שהכול יכול להיות הכי מדהים והכי מרגש כי זה הכול תלוי בעם מי.
ללחוות הרבה קצוות קיצוניים יש לזה גם מחיר, סף הגירוי והריגוש יותר חמקמקים, להתעניין דורש יחודיות איכות ויצירתיות , הפרקטיקות שנהנת מהן דורשות ניסיון משמעותי וזה לצערי כבר יותר מאתגר למצוא מישהו כזה, אבל גם יודעת שהרבה פעמים זה קורה במשפט או מבט או בחטף, רגע שקולטים בו את הניצוץ הזה, מבינים פתאום שיש גם למי שמולי את השטן הקטן על הכתף, ומגלים בשיחות של חשיפה עד כמה עמוק אפשר, השכבות מתקלפות, התיבות נפתחות, הסטיות מתגלות, חשוף וכנה עד העצם, תדר של יצר מול יצר, תשוקה, חייתיות, רצונות פרימאליים, הרעב הזה שתמיד רוצה עוד ויותר, הלהעמיק, לחשוף, להאמין ולבטוח עד רמת האין צורך לחשוב, שהאש מתעצמת ומפעילה ומאתגרת ומפרה ראש גוף ונשמה, להתנמך בשבילו וממנו ובאמון מלא עד להתמסרות שלמה, יפייפה ועמוקה, כזאת שהרגש הכי משוחרר ואוהב ועוטף והוא זה שמחזיק את הכול מחובר ביחד... הכי אמיתי ושלם.
רק כזה רוצה ורק עם חיבור כזה אוכל להיות שלמה במקום הזה ורק אז אפשר את הכול ועד הסוף.
ממחזרת פוסט מבדיוק היום לפני שנתיים שהיה מוסתר כי יש רגעים שלא נשכחים וצפים לי בראש לפעמים ושנהנת להיזכר, רגעים שאני מודה על שחוויתי וכן יודעת שגם עוד אחווה.
בדרך חזרה ממך הראש מלא בך משחזרת כול רגע שהזיכרון נותן לי, רגעים צפים ומרחפים בי, ליטוף, סתירה, חיבוק, הצלפה, התכרבלות,הזדקקות,אהבה, מילים ומשפטים שרוקדים לי בראש בריקוד צמוד שממזמז את הנשמה..אתה מתפתל סביבי, נושמים אחד את השנייה, שואפים אותנו כמו אוויר אחרון וסופגים כמה שיותר ממסך הערפל הזה שאופף אותנו.
מגיעה הביתה, מדליקה דוד ויושבת לנס וסיגריה, הלב עוד דופק הריגוש ממך עוד מציף אותי… מתחילה להרגיש את החוסר בהוויה שלך מסביבי...זה להב חד כול פעם שננעץ עמוק ומסתובב בפנים הרגע הזה.
נכנסת להתקלח מסתכלת על הסימנים היפים מלטפת את השדיים שעוד כואבים ובכוונה לוחצת ומכאיבה יותר כדי להרגיש אותך עוד על הגוף שלי, מתגרה מהתמונות שרצות לי בראש מלטפת את הכוס, מסבנת, משחקת קצת ומרגישה את החורים שלי עוד כואבים ונפוחים ממך… נזכרת כמה שדדת לי אותם ופירקת וקרעת, עוד מרגישה אותך דופק לי אותם עמוק וחזק, כול דפיקה מעלה אותי עוד לרקיע שלך, ואתה מפשק ומרחיב, הכוס בוער מכאב מתוק, אתה יודע בדיוק איפה לגעת ולהוציא אותי מאיזון לחלוטין, מטריף אותי עוד קצת מחוץ לשפיות והרגליים כבר רועדות מתקשות לעמוד ברגש ובסחף שמטביע, אני מרגישה את ההצלפות בגוף, נושמת כול אחת עמוק פנימה, הכאב יוקד וחד ואני מרחפת יוצאת ונכנסת מהתודעה נהנת מכול אחת, עוד לקצה ויותר קרוב לצוק… סופגת ומאוהבת באיך שאתה נהנה להכאיב אותי כמו שיודעת כמה אתה נהנה לאהוב אותי… פסים ערים ובוערים בגוף שמפוצץ באדרנלין… והרגעים של השקט בין ובין, ואוחח הליטוף, הנשיקה, ואני מנסה להיצמד רק עוד קצת.. עוד קצת…רק לעוד רגע קטן, צמוד אליך, צמאה ומשתוקקת לקירבה ולמגע שלך בין ובין הטירוף שאוחז בשנינו.
האהבה שלנו שבאה במיליון גוונים, שפות שנות שבאות לתאר את אותה הנקודה.
אתמול כשישנת טיילתי ואני מרגישה אותך נוזל ממני עם כול צעד רטיבות מהולה בכאב בחורים, בולעת רק כדי להרגיש עוד את הכאב בגרון, נהנת מחייכת לעצמי יודעת עד כמה אני בעולם אחר ומרחף משלי כשהכול מסביבי קרנבל של אנשים וקולות וצבעים בשוק במחנה של יום שישי…
כול פעם שאנחנו נפגשים האהבה שלי אליך רק גדלה להבה ששורפת את כולי עד לאפר לרגליך… לא יכולים בלי אחד את השנייה לא משנה מה, שנינו יודעים את זה מעמקי הנשמה ,נמצאים במקום העמוק שלנו אחד אצל השנייה…
יודעת שאלו ידיים אוהבות מספיק בשביל להחזיק ולשמור לי את הלב, אחיזה שלא מרפה לשנייה, שמעסה את הלב ומחייה אותו לפעום מחדש.
