|
|
|
לפעמים כול מה שצריך זה החיבוק הזה,
חיבוק כזה שאפשר רגע לנשום בתוכו,
כזה שנוח לי להישאר בו ולא צריך לשחרר מהר,
התכנסות,
הרגשת חום נעימה,
שמנחם בפנים ומרגיע,
כזה שעוטף בהרגשה של אני כאן ואני איתך…
אני לא חייבת קצוות בשביל להנות, ונהנת גם מהדברים הרגועים יותר כביכול ומאמינה שהכול יכול להיות הכי מדהים והכי מרגש כי זה הכול תלוי בעם מי.
ללחוות הרבה קצוות קיצוניים יש לזה גם מחיר, סף הגירוי והריגוש יותר חמקמקים, להתעניין דורש יחודיות איכות ויצירתיות , הפרקטיקות שנהנת מהן דורשות ניסיון משמעותי וזה לצערי כבר יותר מאתגר למצוא מישהו כזה, אבל גם יודעת שהרבה פעמים זה קורה במשפט או מבט או בחטף, רגע שקולטים בו את הניצוץ הזה, מבינים פתאום שיש גם למי שמולי את השטן הקטן על הכתף, ומגלים בשיחות של חשיפה עד כמה עמוק אפשר, השכבות מתקלפות, התיבות נפתחות, הסטיות מתגלות, חשוף וכנה עד העצם, תדר של יצר מול יצר, תשוקה, חייתיות, רצונות פרימאליים, הרעב הזה שתמיד רוצה עוד ויותר, הלהעמיק, לחשוף, להאמין ולבטוח עד רמת האין צורך לחשוב, שהאש מתעצמת ומפעילה ומאתגרת ומפרה ראש גוף ונשמה, להתנמך בשבילו וממנו ובאמון מלא עד להתמסרות שלמה, יפייפה ועמוקה, כזאת שהרגש הכי משוחרר ואוהב ועוטף והוא זה שמחזיק את הכול מחובר ביחד... הכי אמיתי ושלם.
רק כזה רוצה ורק עם חיבור כזה אוכל להיות שלמה במקום הזה ורק אז אפשר את הכול ועד הסוף.
הרבה אנשים מסתייגים מהאמירה שבדסמ זה טיפול/ריפוי וכן גם לי יש הסתייגות רצינית מזה אבל רק כשזה מגיע כ-המטרה והכוונת תחילה להכול.
לא, זה באמת לא טיפול, אבל בסופו של דבר יוצא שזה מרפא הרבה יותר קשיים מכול "סדנאת נשימה".
כשהחיים מכאיבים ומקשים ויש עומס הבדסמ נותן מקום מדהים לשחרור התודעה ושיחרור של רגשות ותחושות שתקועים, מעבר לכימיה המדהימה שזה מעורר בראש ובגוף, הכאב מבחוץ משתיק את הכאב מבפנים והכול נותן שקט נקי שהנפש כול כך זקוקה לה, שקט שלאו דווקא אנחנו יכולים או רוצים או מצליחים ליצור ביום יום, זה אנחנו בצורה הכי כנה שלנו, הכי אמת ועצבים חשופים, הכי שקט של רגע לעצור הכול ולהניח את הכול מחוץ למתחם הזה, רגע של אין "אני חזקה", אין נכון לא נכון, אין שום פיקוד שלי, זה מקום טהור ומשוחרר לגמרי מכול מה שכובל, אין בו מעבר ללהיות נוכחת ברגע, אין ברגעים האלו מחשבות שמכבידות, אחריות, תפקידים, אין את השליטה האסופה הזאת שלי על עצמי, ללא האגו שמכתיב בי וזה נותן מחיקה וביטול טוטאליים, זה ריסט עמוק ומוחלט שבו אני נשארת בלי פילטרים ומסיכות אלה רק אמת נקייה.. והרגע הזה שבו אני מפסיקה להתנגד ומשחררת הוא המקום שהכי מפעיל בי, הכי מגרה, הכי חייתי, הכי תשוקה ארוטית של אש, זה מקום של רק אינסטינקטים פריימליים ואותנטיים, כנות עד העצם, שם זה הכי נקי וטהור, הכי פנימי והכי מקורי כי שם אני פשוט הכי אני.
ובעיניי השקט הזה הוא הכי מרפא שיש.
