צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפורקן שלי

לפני 7 שנים. 1 בינואר 2017 בשעה 17:07

שייכת לך אדוני ורק לך, מרצוני החופשי זה קטן מידי, חושבת שנולדתי בשבילך פשוט לקח לי נצח להגיע אלייך.

 

מוקדש לך אדוני באהבה אינסופית

מלאה בך ושלך רק שלך.

לפני 7 שנים. 31 בדצמבר 2016 בשעה 16:12

מותשת אחרי שבוע עמוס בצורה איומה, שעות עבודה ארוכות מאוד, ופער שלא מצליחה לצמצם וכך מגיעה אלייך שיער סתור עיניים עצומות גוועת ברעב והדבר שרוצה להכנס למקלחת חמה וליפול למיטה, אך תוכניות ותוכניותיך שונות לחלוטין האוכל כבר מוכן לי על השולחן ואיתו הקפה שאוהבת, מסתכל על בעיניים אוהבות אך הגומה שלך עם חיוך זדוני, צופה בי אוכלת משתיקה את בטני וכשקמה להתקלח כאורח קסם מוצאת עצמי מכנסיים מופשלים ללא חולצה, אדוני למולי אוזק את ידי, וקושר אותם לוו ההוא שלמעלה בתקרה רגליים פסוקות נקשרות אף הן למיטה והספנקים לא מאחרים להגיע אך הם מופע פתיחה החגורה מותירה רשמיה על בשרי שמיותם מהלבנים שנותרו עליו, שומעת את קולך לעברי שואל מהם חובותי וכמה עשיתי מהם, מנגד צורחת שמותשת שלא עומדת בזה מבעד לדמעות מציינת כמו סרט נע מהן חובותי מתחננת ,שישחרר שירפה, שיתן לי לישון, שיש את מחר ורק התחלנו והוא מסתכל עלי ושואל מתלמדת שלי מתי תזכי לשמוע אותי קורא לך כלבה?

 מיד משפילה מבט ועדיין מתנגחת עם עצמי שהשבוע היה קשה, בין  רגע מתיר את רגלי הקשורות מרים אותי למקלחת, משכיב אותי על המיטה מחבק ואוהב אותי איך שאני מבינה שלי היה שבוע קשה ועמוס אך לאדוני היה שבוע נורא יותר המתלמדת שלו סרחה...

 

אוהבת אותך אדוני המון

לפני 7 שנים. 26 בדצמבר 2016 בשעה 20:25

יום מתיש ועמוס עבר על כוחותינו, עבודה מטורפת מסביב לשעון שבקושי לשנייה הצלחתי למצוא את הזמן ולבקש ממך להעניק לי את הזכות לשמוע את קולך, כשזה קרה בין רגע הרגשתי את השלווה שורה בי איך הכל נעלם ונמוג הלחץ העומס הכאוס ברדק כאילו לא היה. לא כזה פשוט וקל לגרום לי לצאת מהפוקוס כל אשר נוגעת בו אני מרוכזת ונותנת את כל כולי שקועה בו כמי שהיה הדבר היחיד בעולם אך איתך זה אחרת גם כשעמוס שומעת אותך את יכולה, כשרוצה לשבור כלים ולהתעצבן שומעת אותך לוחש לי תנשמי ותמיד כבאורח קסם כשאני מגיעה לנקודת השבר מתקבלת ההודעה אין כמוך בעולם ואז נמסה לגמרי ומתמלאת בכוחות מחודשים

תודה לך אדוני על שנוגע בי ואיתי גם מרחוק...

אני פשוט אוהבת אותך

לפני 7 שנים. 25 בדצמבר 2016 בשעה 15:46

בוחנת את עצמי, מסתכלת מי אני היום לעומת אז, לפני ואחרי שפגשתי אותך לפני שנגעת בי וחדרת לכל חלק שבי, מבינה שהייתי סתם פשוט סתם לא כלבה או נשלטת לא זונה או גורונת הייתי סתם אחת יותר נכון עוד אחת לאותם המעטים שזכו להכאיב לי לאותם אלו שהענקתי להם את נשמתי וגופי והם רק הותירו בי צלקות שגם כעבור שנים לא הגלידו

חוזרת לאחור לרגע שבו חיכיתי בחדר על ארבע קולר ורצועה מוכנים שלוש שעות עד שזיכה אותי בהגעה וכשזה קרה נתן בתמורה 10 דקות ארורות של הצלפות ללא מגע, חוזרת לרגע שבו מתכנסת כמו עובר על הרצפה ורואה איך רגלו מתקרבת אלי לעוד בעיטה שלא איחרה להגיע, בוהה ברגע שבו הגיע לסיפוקו בלבד ולא כי הגיע לי עונש אלא כי אני כלי לשירותו ללא אומר או שיח דברים, צוללת לאותם הרגעים שיכולתי לקום וללכת פיזית אך מנטלית הייתי שם עמוק ולא יכולתי לקום וללכת.

אך לא עוד....עוצרת כאן ועכשיו או יותר נכון מאמש איני כלי לסיפוק צעצוע או סתם חפץ איני מבזבזת זמן לריק עם אותם אלו שאינם מעריכים את מי ומה שאני.

בוחרת בך להתחיל מחדש ללמוד מי אני לחקור מה אני אוהבת ומה לא, בוחרת לבנות עצמי מחדש ולהגיע הכי גבוה שיש... לפני כל זאת ועוד אני בוחרת בך אדוני, לעשות זאת איתך בזכותך למענך למעננו אתה זה שמרים אותי גבוה אתה זה שמעריך ומכבד אתה זה שיודע מי אני באמת אתה היחיד שגורם לי להחלים מהצלקות וגורם להם להגליד אתה אדוני שגורם לי ורק לי להסיר את החמות מרצוני החופשי מעומק ליבי ומהשלמה אמיתית...

לא כיף להיות מתלמדת מחדש אך כך אני אצמח אדוני ואהיה למושלמת שאתה רואה בי כעת.

 

אוהבת אותך אדוני.

לפני 7 שנים. 21 בדצמבר 2016 בשעה 10:48

השעות שבהן לא הייתי כלבה נחרטו בזכרוני או אם נדייק יותר נחרטו על בשרי בלי להתווכח בלי משא ומתן חזרתי למקומי הטבעי על ארבע לרגליו בפה פתוח לשון בחוץ עיניים משתוקקות וצמאות למגע שלך לצורך שלך להשתמש בי לרצון שלי להרגיש שמעולם לא הלכתי מהמקום הנפלא שלי...

ואז הוא פשוט הפתיע פתח את הדלת למקום השמימי שלי ליטף חיבק הרגיע הכיל ניגב דמעותי אך לא לפני שישבני פגש שוב את כף ידו לא לפני שהלחיים צרבו מסטירותיו שעדיין מהדהדות באוזני לא לפני שאת הפלאג החדיר עמוק שעוד רגע יצא מגרוני ביחד עם הזין המדהים שמחולל בגופי פלאים

 

תודה אדוני שהחזרתני...גם כשמבחינתי לרגע לא הלכתי

לפני 7 שנים. 20 בדצמבר 2016 בשעה 13:45

חשבתי שאהיה תמיד הכלבה שלך, לא חלמתי לרגע שתהייה תקופה ולו רק של כמה שעות שתגיד שאני לא אחת כזו, לא חשבתי שזה יערער אותי כל כך ובעוצמה חזקה שכזו...

אבל הנה זה קרה בצורה הכי חדה שיש ועדיין לא ברורה בכלל...

 

לפני 7 שנים. 14 בדצמבר 2016 בשעה 23:20

שבוע ארוך וקשה עבר בלעדייך, עומס של דברים שוטפים שמונעים מאיתנו להפגש, עומדים איתנים כדי שנתעסק בכל דבר אחר מלבד שנינו

אך...עברנו אותם ועוד יממה ובשעה הזו אתכרבל בזרועתיך ארגיש את חום הגוף שלך, אספוג את אשר עבר עלייך השבוע בלעדי, אכיל את מה שחסר לך.

ודרכך... אמלא את המצברים שלי

 

אוהבת אדוני.

לפני 7 שנים. 11 בדצמבר 2016 בשעה 15:34

תחילת קשר זה דבר מתוסבך להכיר,לספר, לשתף, להפתח.

תחילת קשר בדסמי זה כבר מבצע מלחמתי

להכיר -זה פגישה מקצועית, רשימת גבולות לעומקם של הדברים כל דבר הכי קטן גם הלא הגיוני עולה בשיחה

לספר-האווירה כבר מתחממת הגבולות זהים יש על מה לדבר, מפה זה לספר על עצמנו מי אנחנו מה עושים בחיינו וכו

לשתף( או שמא כאן זה לדווח)- לעדכן מה עשיתי היום, לשלוח דיווחים שוטפים,תמונות צצות להן בהתחלה קלילות למדי סתמיות שכאלו באמצע היום

להפתח- זה לחדור לעומק של העולם, מה עשינו מה חווינו, תחושות עמוקות, צלקות שקיימות, המגע הראשוני, ההצלפות, ההשפלות לעומקן של דברים, התחושה שנמצא המקום שלנו הרגוע הבטוח השליו,

הכל עוצמתי יותר....לא יותר פשוט לחזור לעולם השידוכים? (:

לפני 7 שנים. 10 בדצמבר 2016 בשעה 14:53

השעה האחרונה ממנו עומדת להסתיים ואחזור למקומי...

הוא התחיל בהבטחה הסופש את חופשיה מחובותייך, קראי לי בשמי, סופש רגוע ושליו מגיע לך

וכך היה...התחיל עם מסאג׳ מפנק מקצועי לחלוטין כשכל רגע מנסה למצוא את מקומי ולשאוב לפי את הזין של אדוני אך הוא בשלו סופ"ש רגוע משכיבני חזרה על המיטה ומורח שמן ומעסה את כל גופי, מתחננת שיגע בי מתחננת לספנק אחד קטנטן, לחניקה קלילה עד אך הוא בגדולת רוח הובטח לך אהובה סופש רגוע

עולה למיטה, נאבקתי בבילבול של עצמי מה עושים עם כל החופש הזה מי רוצה אותו בכלל ומחליטה לפעול מפסקת רגליים נוגעת בכוס מעל לתחתון קוראת לו לרגע מסתכלת עליו בעיניים מוטרפות ומתריסה זה הסופש הרגוע שלי מעבירה יד על צווארי מהדקת אחיזה וזוכה לא פחות מאשר התנפלות אדירה על כל חלק מגופי והצהרה הגוף הזה שייך לי ואין יותר סופש רגוע!!!!

 

כמה טוב אדוני לחזור לעצמי(:

לפני 7 שנים. 8 בדצמבר 2016 בשעה 14:55

פותחת את הדלת אחרי יום עבודה ארוך ומתיש אך מספק בצורה מדהימה מדווחת שבבית, מתעדכנת לשלומו של אדוני, והוא מצידו משיב אני בדרך הביתה, רגל על רגל על הספה קפה מדליקה סיגריה ואז...

והדלת נפתחת לה לפתע בבהלה קופצת מהספה להתסכל מי זה שנכנס ורואה אותו, את אדוני שותק בלי מילים מנסה לחבק אך תופס את שתי ידי מפשיט אותי כך שהחולצה חושפת שדיים אך מכסה עיניים חשה רק במגעו מדמיינת את פניו כשמתעלל בפטמותי שחורט על גבי את החותמת שלו, מסרטט על גופי יצירת אומנות לתפארת שאין שום סיבה להתבייש בהמ...

היה מדהים כמו תמיד אדוני, תודה על ההפתעה