צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפורקן שלי

לפני 7 שנים. 4 בדצמבר 2016 בשעה 18:48

שכחתי בלי כוונה שאדוני אוהב אותי, פליטת פה מטופשת זה ברור לי...

ועכשיו אני עם טעם מר ומגעיל בפה ובטן מתהפכת גוף כואב ודואב שלא יכולה לשאת אותו

חסרת גישה אליו עד שאמצא את העונש המנטלי הראוי אך חסרת אחד שכזה מה שמוסיף על כאבי עוד יותר.

השבירה המנטלית שיש בי כרגע ההתעלמות שווי ערך ואפילו יותר לאלף הצלפות חותכות את בשרי

 

אני אוהבת אותך אדוני יותר מאת עצמי.

לפני 7 שנים. 2 בדצמבר 2016 בשעה 19:08

בוקר ואדוני שוכב לצידי מעירה אותו עם הצמדת התחת שלי לכיונו מסתובבת לי זו דרכי להגיד שחרמנית ובא לי, טיזינג שאוהבת לעשות ותמיד שוכחת שיש לו השלכות..

להתקלח עם מים חמים אחרי הצלפות...שורף!!!!

 

לפני 7 שנים. 1 בדצמבר 2016 בשעה 17:06

כמו תמיד כשהוא בדרכו אלי מאבדת עצמי לדעת...

מעניין מה יקרה לי  עד שיגיע

לפני 7 שנים. 29 בנובמבר 2016 בשעה 15:22

זה קורה, זה לא פרי דימיוני זה אמיתי לחלוטין...

לא עוד להשתמש וללכת מבלי לומר שלום, לא עוד לסיים סשן ברצפה במקלחת מכורבלת ובוכה, לא עוד להשתמש לסיפוקו בלבד, לא עוד לקום לבד.

 

אתה כאן אדוני איתי, נשאר, מחבק, מלטף,מנשק, נוגע, לוחש, דואג, שומר, מכיל, מעניק,אוהב.

 

סליחה אדוני שלקח לי זמן לעכל זאת

 

לפני 7 שנים. 27 בנובמבר 2016 בשעה 17:19

מתגעגעת  לזמן שבו חיבוק לא היה מילה גסה

לפני 8 שנים. 27 בנובמבר 2016 בשעה 14:04

קשה לי פתאום עם העולם הזה, כואב לי כל הצלפה קטנה

קשה לי פתאום להיות על ארבע

קשה לי לבקש אישור כל הזמן

קשה לי להתמודד עם השילוב של זוגיות שכזו

קשה לי העובדה שאני לא כל מה שאתה רוצה וצריך

קשה לי כשאני מאכזבת אותך

אבל הכי קשה זה לא להגשים את הצרכים שלך, לא להיות הכלבה המושלמת שלך, לא להיות תמיד לרגלייך, לא לחבק את רגלייך חזק, לא לראות את המבט בעיניים שלך אשר משדרות אותך מוטרף עם כל חדירה עוצמתית עד שסותם את פי שלא אצרח, קשה לי להיות שם פשוטה כמו שאני סתם כך

 

בטח ייקח לי עוד קצת זמן, יכול להיות שייקח לי עוד קצת זמן להבין איך משלבים בין השניים, אך מבטיחה שזה יקרה אני אגיע לשם אהיה הכלבה המושלמת, הזונה המדהימה, האישה שלך...אהיה כל אשר תרצה

לפני 8 שנים. 22 בנובמבר 2016 בשעה 15:20

מזג האוויר התהפך לו בבת אחת, אפרורי וקודר, רוח שמנשבת לה בחוץ וכל הבית סגור שהחום שבו לא יברח החוצה.

אתה בטח מתארגן כדי להגיע אלי לחגוג איתי ביחד מנסה לתקתק את כל העבודה שנותרה מקלל בין לבין שעוד רבע שעה עברה ואתה עדיין שם מתלבט אולי להשאיר את הפחות חשוב למחר.

אני בבית רוצה מאוד שתגיע אך עדיף שלא, רוצה שתשאר בחום שאצלך בנעים, שלא תצא החוצה ותתקרר בטעות שתהיה מוגן.

אוהבת אותך כל כך אדוני שבוחרת להתעלם מהצרכים והרצונות שלי עבורך

 

לפני 8 שנים. 19 בנובמבר 2016 בשעה 20:12

אפשר לשנוא ולאהוב את העולם הזה באותה הנשימה?

לא להצליח להבין למה אני מאפשרת לעצמי את הכאב הזה, לרעוד כשהיד שלו מתקרבת לגופי כי יודעת שזה לא יהיה חיבור או ליטוף, זאת הולכת להיות סטירה שתהדהד באוזני לפחות כל היום או ספנק כי התחת שלי דורש אחד שכזה ועדיין כשזה לא מגיע להתחנן שזה כן יגיע.

להתאבן כשמחכה לו על ארבע ועדיין להרטיב ולטפוף על הרצפה.

לשמוע את רעשו של השוט חותך את האוויר ולייחל לצריבתו על בשרי.

להתענג מהסמנים ביום שאחרי ועדיין לא להבין איך עשיתי זאת לעצמי ואיך התענגתי למרות הכאב מכל רגע.

מסתבר שאפשר לשנוא ולאהוב את העולם הזה באותה הנשימה.

לפני 8 שנים. 15 בנובמבר 2016 בשעה 14:21

מתיימרת ורואה עצמי אדם חכם, שקול, שולטת בסביבה שלי ובסובבים אותי

עד שאתה הגעת...

מנהלת שיחה איתך מתחילה לגמגם

שולחת הודעה עילגת לחלוטין אני והמקלדת כמי שנמצאים בברוגז

הולכת אחרייך או לצידך(תלוי בסיטואציה) אלכסון וזיגזג הם החברים הכי טובים שלי באותו הרגע

אני שונה אדוני כשאני פונה אלייך, כשמדברת איתך ואוהבת כל רגע

לפני 8 שנים. 14 בנובמבר 2016 בשעה 19:42

אתה רחוק ממני כרגע, מרגיש כמו מרחק שנות אור.

אדוני,

אינך כאן שאוכל להיות על 4 לרגלייך

אינך כאן שאוכל להרים מבט ולהסתכל עלייך בעיניים עורגות יוקדות תשוקה ואהבה.

אינך כאן שאוכל להרגיע נשמתך ולספוג עבורך.

אינך כאן שאתכרבל בין זרועתיך.

אינך כאן פיזית אך מריחה אותך צמוד אלי תמיד, שומעת את קולך מדבר אלי, חשה את המגע שלך כאילו אתה כאן.

מתגעגעת אדוני.