הפורקן שלי

תמיד הייתי שחור או לבן

אין אמצע או חצי עבודה, או שאני שם או שלא.

ואיתך בתקופה האחרונה של שנינו וזו תקופה רעה אני מתנדנדת מכלבה לאישה דעתנית משפחה למלכה אצילה ועוד מגדילה לעשות ונעה בין שפיות לאובדנה...

די עם התנודות אני רוצה וצריכה אותך ורק אותך אתה הוא אדוני אתה זה שבחרתי ובוחרת בך בכל שבריר של שנייה ללא תנודות ללא מעצורים אני כמו שידעת וידעתי אף אני מהרגע הראשון שהסתכלת בי, מהליטוף הראשון, ומאותו הרטט שחשתי כשכרעתי על ברכי לרגלייך ואחזתי בהן חזק נפשית ופיזית כאחד

אמצע הלילה ואני קמה מתוך כאב, ספאנקים בתחת זו דרך נפלא מבחינתו להעיר אותי, חושבת זה חלום אבל הכאב ממשיך מתאפסת לרגע על עצמי ואדוני עם רשימת הוראות בלתי פוסקת שמתחשק לי לצעוק לו שיעצור שרק התעוררתי שנייה לנשום...אך שתקתי ניגשתי מתנדנדת לכיור המלא בשאריות ארוחת הערב שלנו, מתחילה לשטוף כשלפתע מרגישה את הידיים שלו מדמיינת את עצמי כבר נחדרת על ידו. כמובן סתם מחשבות כי התוכניות שלו אחרות לחלוטין.

הבגדים מוסרים,שרשרת ברזל כבדה מלופפת על צווארי גב יריכים קצב הנשימות שלי משתנה מרגישה אותו מאחורי נועץ את עיניו בי בוחן כל חלק בי כמי שיודע שזה מתחיל ורוצה לראות איך הכל חסר צבע בשנייה שלפני שהמקל וידיו מותירים בי את רשמיהם...

תודה אדוני היה מושלם.

בדיוק בחצות כמו סינדרלה מתקשרת מעדכנת שבדרך אלייך כפי שביקשת שקית של הצעצועים כבר בבאוטו נהביא את כולה אמרת במה תשתמש זאת אדע רק בהמשך...מניעה את האוטו רדיו להרגע קצת מרעש שהגוף שלי משמיע, מהרטיבות שהמחשבה על הדקות הבאות עד אלייך, מהפחד שהפעם יהיה קשה וקר יותר מהרגיל מגיעה נכנסת בהיסוס פנימי אך מפגינה בטחון לא שכחתי כלום הפעם גאה בעצמי..

בשקט ובטחון מופגן מסמן להתפשט נותן לי חצי שעה לסדר את הבית מקללת בשקט בן זונה תיגע בי כבר ותגמור עם זה שאהיה כבר אחרי אבל לא, לך יש את הזמן שלך לקחת אותי אלייך לאט למשוך בדרך המיוחדת שלך...

החצי שעה הסתיימה לה מתמקמת על הרצפה ברכיי בפיסוק כוס פתוח מטפטף ראש מורכן ושקית עם צעצועים שמתחילה להרעיש קצת...

תודה אדוני.. היה מושלם(:

בוקר חד בינינו אווירה קפואה מתח עצום וככה נוסעים עם המטען הכבד ושתיקה רועמת מידי פעם נשאלת שאלת הבהרה,  שפתיים שמדברות ומקרינות חום יורקות עכשיו אש וגיצים ולא סתם, יש סיבה לכל דבר יותר נכון מעשה שעשיתי, אחד כזה שכואב ומרסק...

מגיעים הביתה לקחת משהו קטן לפני יום עבודה כל אחד מסתנף בפינתו וחפציו שלו, אני מריחה את הזעם שלו את הטירוף שמשתלט עליו אך פניו חסרות הבעה עד שלרגע אחד הסרתי מבטי ממנו ומצאתי עצמי נזרקת בחוץ על הספה, גבי למולו, שמלה מורמת, תחתון שהוסר בין רגע נחדרת בפראות בחוזק בעוצמה ללא שום הכנה מוקדמת...כואבת, מכילה, סופגת, אומרת לעצמי שזה בגללי זה מה שהובלתי זה אשר עוללתי לעצמי...

המפגש הסתיים נשיקות לכולם וביי ונתראה וכל הדביקי הלא ברור הזה

עולים לאוטו סיגריה נדלקת והבטן מתחילה להתהפך תחושה מוזרה שכזו מתפשטת בתוכי מרגיש שחם לי מתנשמת בכבדות מסתכלת עליו ומבינה את הכל...המבט השולט שלו חזר...עוצרים שוב באותו המקום המוכר לי רק שהפעם הכל ארוך יותר קשה יותר חזק יותר....הפעם אני ערומה על הרצפה זוחלת על הבטן והגב נגררת בשיער בחוזקה מזויינת בכל חור אפשרי,צורחת מכאב אך מורה לי לשתוק אז שותקת ומתאבנת בין רגע פותחת את הפה אך שום כל צרחה לא מגיעה מורמת למצב עמידה גבי אליו לוחש לי להביא ענף מבצעת חוזרת מתמקמת למולו מגישה לו בחשש את הענף החשש הורגש ולכן גם הסטירה לא איחרה להגיע מסובב אותי בגבי אליו נשענת על האוטו ורעש השוט שורק באוויר...את המשך הדרך חזרה עושה בתא מטען עם מכנסיים ותחתונים מופשלים בהיי מושלם בידיעה ברורה הגעתי הביתה.

בדרך למפגש משפחתי בטן שקצת מתהפכת אחרי הכל כל המי ומי שם..זורקת הערה מטופשת שאני אתפשט ומעדיפה שיזיין אותי מאשר..לא מסיימת משפט הוא כבר עוצר את הרכב יוצא בטריקת דלת ובאיום שלא אגע בדלתות, פותח את הדלת  המקום שדה חול וקוצים הזין שלוף מולי זקור ומושלם מוריד אותי ארצה הפה למולי יודעת שאסור לגעת לטעום רק להריח וכל כך רטובה ומשתוקקת.. בעוד הראש רץ שיסכים שיאפשר התחיל לזיין לי את הפה עמוק נחנקת הכוס מטפטף משנה מיקום ומזיין לסרוגין את כל כולי תחת כוס פה שוב ללא הבחנה.

בין רגע הכל נעצר תתלבשי יש מקום להגיע אליו...

צריכה ורוצה שתהיה כאן איתי , רוצה וצריכה לא להתמודד לבד.

היינו ביחד כל הסופש אז למה אני הרגשתי בו כל כך לבד?

מסיימת לעבוד מניעה את האוטו נוסעת הבית לארוז שמלה לבוקר למחרת שקית שוקולדים מניחה במושב ליד אחרי הכל כבר אחרי חצחת והדרך ארוכה, בתיק שזרוק לרגלי הכיסא טמון בתוכו עמוק את הדבר שביקשת שאביא ושכחתי בבוקר להשאירו אצלך, חדורת מוטיבציה הרי לא עדכנתי שסיימתי לעבוד ולא עדכנתי שהגעתי הביתה ושאי עמוק במיטה אולי תישן או תשאר ער ואולי יודע שאני בדרך אלייך אז משאיר אותי על אש קטנה..

רגע האמת מגיע..,המנוע כבוי, את המפתח של הבית מוציא מהתיק מתפללת שהדלת תפתח ולא נעלת מלמעלה אחרת אשאיר את שהבאתי במפתן הדלת ואשוב לי לדרכי.

את הדלת פתחתי נכנסתי בשקט לתוך המיטה שלך רואה אותך ערום רגוע ושליו ולא רציתי להעיר את החיה שבך..אך אופס, הסתובבת ואיתך התעוררו מכלול היצרים...

תודה,

היה מדהים אדוני כמו תמיד

הרגע הזה שאת מקבלת משימה די פשוטה אך לוקחת קצת זמן שאין לך כרגע כי כולם מחכים לך לארוחת שישי

הרגע הזה שאת מבקשת הארכה כי את לא מספיקה לטפל באחד שלא נדבר על שלושה ומקבלת לא.

הרגע הזה שאת יושבת וחושבת מתי למצוא זמן לבצע ומריצה את הזמן שנותר לך עד לסיום הביצוע.

הרגע הזה שאת מצליחה וגאה בעצמך בצורה מטורפת שולחת ורק לילה טוב כלבה מקבלת בתמורה.

הרגע הזה שבבוקר את קמה להודעה פשוטה: " קבלי ליטוף על המאמץ וההשתדלות" הרגע הזה שווה את מכלול הרגעים הקטנים.

תודה אדוני,

הכלבה הקטנה שלך.

כשמבינה שאני כבר לא מסוגלת, כשברור לי שהכל אצלי לא כפי שהיה, כשחושבת לעומק על מי ומה אני והתשובה לא באה מתוך אינסטיקט אלא תשובה מהוססת גמלונית קלות, כשזה קורה אני מבינה שהגיע הזמן לעצור, לתת לנפש ולגוף להחלים.

לקבל את העובדה שיהיה לשנינו חוסר עצום בתחום הזה אך זה עדיף למען שנינו כדי שאוכל לחזור לעצמי ולהכלה שלי..