הפורקן שלי

חיכיתי לך שם בחדר ערומה על השטיח על 6 ישבתי כך זמן ארוך עד שהואלת להגיע, נכנסת בשקט מוחלט מילה לא אמרת פשוט שתקת בחנת את הסחורה שלך בכל כיוון אפשרי חושב איך להתחיל נגעת קצת לפני שהתחלת להכאיב לי לחדור ולהחדיר לתוכי את כל מה שהיה לך בתוך התיק.

זוכרת איך הצמדת  אותי לקיר שלפת את החגורה שלך שכל כך שונאת ופשוט הצלפת עד שכיום חגורה מבחינתי זה טראומה וסבל וניתוק עצמי , הדמעות שזלגו כשביקשתי שתחליש שכואב לי, שמרגישה את הגוף שנחתך לי לחתיכות, איך זרקת אותי למיטה על הגב והיד שלך חופרת בתוכי בתחת כי אני זונה ולא תזיין לי את הכוס לא מגיע לי כך אמרת, הבקבוק מים שחדר לתחת מרחיב אותו שהזין יוכל להכנס חלק בבת אחת ללא הכנות מוקדמות, איך כשהיה מספיק פתוח אך עדין לא מספיק בשבילך החדרת שלושה לימונים לתחת ואת הראש כיוונת שאמצוץ לך עמוק, נחנקת וחסרת אוויר מנסה לנשום, מרגישה איך הזין שלך נמצא עמוק בגרון נאבקת כדי לנשום אך היד שלך הייתה חזקה מידי או שאני כמו תמיד נמסתי מהמגע שלך וויתרתי פשוט, זוכרת איך נפלתי על הרצפה ובעטת בי עם הרגליים שלך בעיטה אחר בעיטה מתקפלת מסמנת עם היד בוכה שדי אומר מספיק אך לא המשכת עוד קצת, מנסה להגן על עצמי בתנוחה עוברית שלא אפגע עד שבשניה מצאתי עצמי למעלה משכת אותי מהשיער הרמת על הרגליים זרקת לכיוון המיטה עומד חצי נשענת על המיטה ואתה חודר אלי מרגישה אותך ביחד עם שלושת הלימונים שעדיין שם זוכרת שחשבתי לעצמי כל הזמן הזה מתי זה יגמר רק תגמור כבר ותלך כי לא אין כוחות לעצור באמצע וללכת, תגמור שהכל יסתיים ואז לא יהיה שוב לא אתן לך לגעת בי יותר...מרגישה איך אתה עוד רגע מגיע לסיפוקך ממשיכה להזיז עצמי אלייך שתגמור שהכל יגמר, וזה מצליח יצאת ממני נכנסת למקלחת מתנקה מהזוהמה שלי ומהריח שלי...

את הלימונים לא הוצאת, השארת לי אותם שם, הצלחתי להוציא שניים בכוחות עצמי ובטיפשותי לא שמתי לב בזמנו שהשלישי נשאר שם.

יצאתי משם אחרייך בוכה וכאובה יודעת שזהו העשור של חיי הסתיים וכמה שכואב לי ואוהבת והתמכרתי לא חוזרת אלייך יותר..שיחת טלפון שלך לוודא שיצאתי משם ואני חיה ונושמת...

אחרי כמה שעות בהמשך הערב מנסה להמשיך קובעת עם חברים ככה לערב שקט...לפתע מתמוטטת אחד מהלימונים נשאר בתוכי, מתקשרת הסטרית אך אתה שולח לי מה אני בכלל רוצה, ולמה אני בכלל מפריעה לך כשאתה בבית, השבתי לך לא משנה וסליחה..

את הפרצוף הכאוב שלי והדמעות שהיו לי בעיניים ושעובר עלי משהו חברה טובה קלטה ושנינו במאמץ משותף וסכום שנשלף הוצאנו את הלימון האחרון שנשאר בתוכי...

באותה השניה הוקעתי גם אותך ממני...

לא כל התנגדות מעידה על זריקת זין

לפעמים היא רק רצון להעיר את השד שבך לימים הבאים שנהייה בהם יחד בלי איש מהעולם, מנותקים, שקועים רק בשנינו.

מחכה שיתעורר אבל לך יש סיבולת מטורפת לשטויות שלי...

המאגר של הדמעות כאב שלי נגמר לא מצליחה לבכות יותר לפרוק את הכאב והחוסר אונים שלי.

יודעת שחייבת לבכות כדי להתנקות ולהקיא את כל הרע והרוע שיש בי אבל זה כבר לא יקרה, כי זה התרוקן לחלוטין אחרי שנים של בכי וכאב.

אחרי שברונות קטנים וגדולים של הלב, אחרי שהחלטתי שאף אחד לא ראוי לדמעות שלי יותר, שמי שרוצה בי ילחם עלי בצורה טהורה ועמוקה מכל הלב ללא אינטרס, ללא גחמות, ללא אגו שעליו משהוא אחד אמר לי שהאגו מוביל הגיהנום הוא הכתובת.

אז אחליף את דמעות במכנסון ונעלי ספורט אין כמו קצת כושר לפרוק אמוציות

כואב לי, הלב מרוסק וחסר תוכן, פוזר לו לחלקים ברחבי הגוף כך שבכל תנועה מרגישה איך החתיכות הקטנות שבו צורבות את בשרי, כל צריבה עמוקה מהשניה.

כואב לי, הכל חנוק בגרון ולא מצליחה לנשום מחרחרת מנסה לחשוב להיות צלולה להרגיע את הנפש אבל גם היא חלפה לה היא כבר לא אצלי היא נלקחה בשבריר שניה שהלכת.

היית חכם השארת לי קצת, מהבגדים שלך, תמונות שלך, מהריח שלך, מהחפצים הקטנים שלך.
 

היית חכם ולקחת את כל מה שאני לעצמך ולי כבר לא נותר כלום.
 

שמשהו יקח את הכאב הזה ממני יותר מעשור לקח לי להתרומם הפעם כבר לא בטוחה שאצליח.

לאחר דו שיח מעמיק והיות ואחד מהגבולות שלי וזה יכול להראות בעיניי חלק אידיוטי זה : התעלמות!

ממני לא מתעלמים ככה סתם ללא הודעה מוקדמת גם אם קרה משהו מומלץ לציין זאת מראש, גם אם כועס מוזמן להגיד כרגע לא מעוניין לדבר איתך ועוד משפטים דומים לכך

ביום שמתעלמים ממני אני אוטומטית נעלמת מחיי המתעלם באופן מובהק.

תגידו לי אתם בעד או נגד התעלמות?

אני הכי מועצמת שיש, אין רגע שלא שומעת אותו נושף בעורפי ומספר כמה מושלמת, ואיזו יכולת הכלה יש לי, שאין כמוני, כמה שאוהב אותי שכאן כדי להשאר..

אני הכי למטה כששומעת אותו צועק, כשהטונים שלו עולים, כשנגררת בשיער ישירות על הרצפה כי לא הקשבתי, כשיש לי מלא תחושות עמוק בפנים להוציא ואני לא יכולה כי אותו זה מחזיר אחורה.

אז אני שותקת בשני המקרים או פולטת מילה אחת בודדה, שטומנת בתוכה כלום והכל ביחד.

ואחרי זה אתה שואל למה אני לא מחייכת?

לשאלתך: כי אין לי חשק לכך כי קשה לי לחייך באמת ואם אזייף לך אתה תדע זאת אז עדיף שלא אחייך.

בעולם של השליטה כבר שנים ארוכות אך כאן רק בשנתיים האחרונות לערך חשבתי שפה אמצא 

שולט ותו לא, שיחות על הנושא ולא מעבר,לשמחתי טעיתי!

בתקופה האחרונה נתקלתי בקשיים בחיי הפרטיים, אנשים שעמדו למולי כקירות שלא ניתנים להזזה, גורמים נכבדים במדינה שלנו שבמקום להועיל רק הרעו ושברו את היקר לי מכל ובמיוחד אותי. באחת מהשיחות שלי בצאט עוד מהניק הישן שלי נששלטת לתמיד(וככה הוא היה עם שני ש׳) הכרתי שולט, שריחמתי עליו באיזה מצב הוא תפס אותי באותו הרגע, בדיוק קיבלתי עוד תגובה רע ונתקלתי בחומה הסינית, והוא לאט לאט הקשיב שמע, אגר את כל הפרטים עודד אותי להמשיך באותו הכיוון ולא איפשר לי להשבר בעוד שתוך כדי פעל לו מאחורי הקלעים ועם קשריו הנכבדים והנסתרים לי עזר לטפל בכל הסוגייות.

לצערי שוב ניתקלתי באוזניים ערלות ושוב מאחורי הקלעים קיבלתי יד בלתי נראת תומכת ועוזרת, כל זאת ללא כל בקשה לתמורה, אלא רק כי יש ביכולתו לסייע וכי טוב ליבו כמו הניק שלו עמוק ורב עד מאוד.
 

תודה רבה לך שולט שבעמקים, על כל מה שאתה מי שאתה ועל הטוב שאתה מכניס לכאן.

הנשלטת מאבדת את עצמה, לא מצליחה לבצע משימות פשוטות כמו דיווחים שוטפים, לא מצליחה לדבוק במקום שלה, בעוד שלקודמים שהיה איתה בדסמ נטו ללא זוגיות היא הייתה הנשלטת המושלמת.

יש הצעות איך לפתור את הבעיה הזו? האם יכול להיות שבגלל המערכת יחסים הזוגית הכל מבלבל?

חשה אוויר, כלום שכזה, בדרך לא ברורה שונה ואחרת, דרך שברחתי ממנה לפני שנים עד שאזרתי אומץ לצאת ממנה נכנסה לה בשקט מתגנבת מהכניסה האחורית בלי שאראה אותה בלי שארגיש בה והיא מסתכלת בי עכשיו במבט שטני כזה שצורח אמרתי לך ולא הקשבת לי שוב..

אז כן לא הקשבתי בחרתי להתעלות ולנסות שוב, אומרת לעצמי שנפלתי אז לא נורא קמים מתוך ההריסות למשהו חדש יותר וטוב יותר אך מסתבר שטעיתי אין דבר כזה טוב יותר זו אשלייה של הטבע, פאטה מורגנה שהעולם יצר שנקום ליום חדש עם כוחות וחשק ורצון...

אבל איך אומרים כולם יהיה בסדר מתישהו רק שאיש לא אמר לי מתי.

הכאבת לי היום יותר מכל רגע אחר או שבגלל שאוהבת זה כואב כל פעם בעוצמות חזקות יותר.

הכאבת לי עמוק בפנים בתוך הנפש עם כל הכוח ובכל העוצמה.

הכאבת לי יותר מידי הפעם רק שהפעם אין לי כוחות להתרומם מזה בכוחות עצמי.