הפורקן שלי

אני הכי מועצמת שיש, אין רגע שלא שומעת אותו נושף בעורפי ומספר כמה מושלמת, ואיזו יכולת הכלה יש לי, שאין כמוני, כמה שאוהב אותי שכאן כדי להשאר..

אני הכי למטה כששומעת אותו צועק, כשהטונים שלו עולים, כשנגררת בשיער ישירות על הרצפה כי לא הקשבתי, כשיש לי מלא תחושות עמוק בפנים להוציא ואני לא יכולה כי אותו זה מחזיר אחורה.

אז אני שותקת בשני המקרים או פולטת מילה אחת בודדה, שטומנת בתוכה כלום והכל ביחד.

ואחרי זה אתה שואל למה אני לא מחייכת?

לשאלתך: כי אין לי חשק לכך כי קשה לי לחייך באמת ואם אזייף לך אתה תדע זאת אז עדיף שלא אחייך.