הפורקן שלי

חשה אוויר, כלום שכזה, בדרך לא ברורה שונה ואחרת, דרך שברחתי ממנה לפני שנים עד שאזרתי אומץ לצאת ממנה נכנסה לה בשקט מתגנבת מהכניסה האחורית בלי שאראה אותה בלי שארגיש בה והיא מסתכלת בי עכשיו במבט שטני כזה שצורח אמרתי לך ולא הקשבת לי שוב..

אז כן לא הקשבתי בחרתי להתעלות ולנסות שוב, אומרת לעצמי שנפלתי אז לא נורא קמים מתוך ההריסות למשהו חדש יותר וטוב יותר אך מסתבר שטעיתי אין דבר כזה טוב יותר זו אשלייה של הטבע, פאטה מורגנה שהעולם יצר שנקום ליום חדש עם כוחות וחשק ורצון...

אבל איך אומרים כולם יהיה בסדר מתישהו רק שאיש לא אמר לי מתי.