הפורקן שלי

הדרישות שלו מוציאות אותי מדעתי לפעמים.

ליצור עימו קשר כלשהו כל שעה עגולה.

לעדכן כשמעשנת וכשחוזרת

לבקש לשתות קפה

לעדכן כשהגעתי לעבודה וכשיוצאת ממנה

וכל זאת כשיש לי אלף ואחד דברים על הראש:

עם עובדת כזו או אחרת

שיחה עם המנהלת

לטפל בעובדת של ההיא כי איך לא היא בבידוד

לטפל בשוטף

לטפל בבלתמים שצצים כל הזמן

ואז כשהתזכורת שלי עובדת אני מבינה בעצם מה המטרה

שלו בכל זה, הדקה הזו שמשתפת אותו במה שעושה נותן לו חלק ממני, ממה שעובר עלי היום, הרגע הזה שרוצה לעשן או לשתות קפה זה הרגע שבו הוא מזכיר לי לצאת להפסקה ולנשום להתנתק כמה דקות מכולם להשאיר את השאר להתמודד זה הזמן שלי לעצמי.

אז כן זה מוציא אותי מדעתי ועדיין בסופו של יום זה בשבילי לא פחות משזה בשבילו