תקופה קשה מנטלית כזו שבה מרגישה איך אני טיפה זזה הצידה כמי שמובנת מאליה בחלק מהדברים למרות שזה לא נכון לעולם יהיה לי המקום שלי
לדעתי וזו דעתי בלבד להתנהל עם שתי כלבות זה לא קל במיוחד כשאחת מהן נמצאת עם מוניטין ועבר ענף בעולם הזה בעוד שהשניה עדיין גורה בהתלמדות מתחילה את צעדיה הראשונים ממש כמו תינוק המתחיל בזחילה ועובר לעמידה.
כתבתי לה היום חוזה השארתי לה את הסעיף של הגבולות כדי שהיא תמלא אותו את השאר ערכתי אני, ניתחתי כל כיוון אפשרי, כל משימה קטנה שהיא צריכה לבצע כל ציפייה שיש לאדוני ממנה כתבתי וקצת דמעתי, יתכן מתוך חשש שהתלמידה תתעלה על מורתה, אולי כי כאב קצת אף אחת לא כתבה לי את החוזה שלי עשיתי זאת בכוחות עצמי אז מה יקרה לה אם תכתוב לבד? אינטרסנטי מצידי קצת אני יודעת ועדיין...
מה שכן החזיק אותי זה הידיעה שיש מי שישמור עליה בכניסה לעולם הזה, יש לה אדון שיודע לכוון ולמנף למקום הנכון, שהיא לא תיפול ותתרסק סתם כי זה העולם שהיה כל כך חסר לה ואז מסוחררת מההתחלה תחטוף את סטירת הלחי של חייה, ויש לה גם אותי בצורה הכי כנה שיש.