זה היה אחרת, שונה מכל מה שהכרתי בכללי ואיתך בפרט, שליטה טהורה שכזו.
שליטה מושלמת שלא נזקקה לאביזרים מיוחדים, נטולת שוט או חגורה, חסרת אזיקון לידי תלוי לתקרה, בלעדי החבל הארוך שנכרך ונקשר סביב רגלי בפיסוק רחב.
שליטה כזו שהמילה יפה לה, כזו שבמילה מקבלת את שלה, כניעה כנה ואמיתית ועדיין חייתית.
לא שכחת לאלפני כשצריך, לא משכת בשערי בחוזקה כדי שארד על ברכי למולך, אלא...
רק פתחת פיך למילים פשוטות, פקודות ממוקדות שלא משאירות מקום לשאלות מיותרות, ביצעת את זממך בי, הכאבת עם ידייך בנחישות, חדרת לתוכי עמוק לא חדלת גם כשכאב וזה בהחלט נחרט בגופי...
ואז זה הגיע גם אלי כשהרגשתי שנמצאת בהיי מטורף, שם ולא שם שומעת את קולך קורא לי מרגישה איך נופלת עמוק, לא לתהום ארורה שאין ממנה דרך חזרה, אלא נופלת לתוכך ונוחתת שם עמוק בתוך גופך שעוטף אותי, מתמקמת בליבך, מוצאת שם את השלווה שלי הרוגע, המקום הבטוח את הבית שלי, האהבה שלי
וכן גם כאשר על ארבע לרגליך, גם כאשר נראת מכונסת בעצמי ומבקשת שלא תיגע בי, גם כשמנסה להרחיק אותך ממני ומבקשת שתשאיר אותי על המיטה לבד עם עצמי
גם אז ואולי יותר מתמיד שלך אדוני.
