מגיעה אליו כשיודעת שהולכת לחטוף אבל ממש סדרת חינוך אחרי שסרחתי ולא מעט, מפוחדת, מבועתת ועדיין נרגשת בצורה מטורפת.
הוא מתתחיל ממש לאט בהדרגה יד אחת נכרכת לחבל לאחר מספר דקות גם השנייה, חושף בפני שני ענפים שנתלשו הרגע מהעץ, עדיין מכילים את הקוצים שעליהם משתעשע איתם מצליף באוויר עד שתחילה לדמוע להתחנן שלא, שיוותר שאני מצטערת, אך הוא בשלו מלטף ולוחש לי אם אוותר לך איך תלמדי? צודק אדוני ממלמלת בשקט יודעת שעוד רגע אצטער על הכל.
אז זה מתחיל ברצף וללא תהיות, ידיי נקשרות למוט ארוך כל אחת בקצהו השני, המוט נתלה בתקרה רגלי מפוסקות נקשרות ללמיטה מתרגל למגע הענף בידו ורצף של הצלפות חימום נוחתות, עד שהתחיל עם ההצלפה ראשונה שניה שלישית חזקות משתקות את נשמתי אחת אחת פוגעות בי שורפות בגבי בתחת בעצמות ולא בטעות, כל אחת מכוונת למקום שצריכה להגיע אליה, שומעת עצמי צורחת, משתוללת, מאבדת עצמי מרגישה שנופלת, אצבעות נדחפות עמוק לכוס משפריצה לכל עבר, ממשיך לאלף משנה את העוצמה בוחר את המקל השני ממשיך לא יודעת כמה מתי זה יסתיים, מחכה רק שדי שיעבור,
מסמנת עם הראש שלא יכולה יותר שדי מספיק אובת כוחות כבר לא אוחזת במוט ידיי רפויות לגמרי תלויות להן באוויר שומעת את קולו לוחש לי את שלי, תראי לי שאת יכולה מנסה להחזיק עוד קצת תופסת את המוט שוב מכריחה את עצמי להתאפס בשבילו למענו להוכיח ששלו הוא ממשיך בדרכו שלו, עד שכבר איני יכולה משתוללת והוא ממשיך מאבדת אחיזה במוט ושוב הוא שם לוחש לי שהוא לידי שאני לא לבד משחרר לי גמירה נפלא ופרקת משחרר את כולי נושא אותי למיטה מכסה עוטף מפנק מלטף מחזיר אותי לקרקע הבטוחה.
ואני בוכה לו אומרת שמצטערת שאכזבתי שלא יכולתי עוד, הוא מצידו המושלם אומר שלא מאוכזב שהכלתי כל שיכולתי והוא לעולם לא מאוכזב ממני, בוכה מחובקת אליו ככה נרגעת לאיטי מלטפת אותו מרגישה נקייה והכי בטוחה בעולם.
אוהבת אותך אדוני.