הגעתי אלייך אמש על אף שאמרת לי שלא להגיע מפוחדת אם בכלל תקבל אותי אלייך או שאחזור בבושת פנים, התעלמת ממני יום שלם דבר שאיש אחר לא עשה מעולם כי זה גבול שלא חוצים אותו ומי שניסה להתקרב לכדי עשייה שכזו כבר לא נמצא בחיי.
הגעתי אלייך ראיתי את המבט החצי מופתע שלך ישבתי לאכול להרגע קצת אחרי זה תכננתי לדבר להבין מה ולמה ואיך אך לך יש חשיבה משלך,
אמרת לי להתפשט סירבתי ואמרתי שרוצה לדבר אז בפשטות הפשטת אותי קשרת הצלפת
ואני...כואבת ודומעת בתוכי עם עצמי אומרת לי תהיי אפטית לא אכפת לך את את שלך תגידי ממלמלת לך שרוצה לדבר אך עד שלא סיימת את שלך לא שחררת וגם אז שכבר דיברתי נחנקתי לא הצלחתי להוציא הכל דיברתי מבולבל כי אתה לידי שמעתי גם אותך את מה שעבר עלייך תוך כדי שמרגישה שוב איך הינך נוגע בי שוב, איך חודר לתוכי עמוק, צורחת שלא סיימנו לדבר שעצרנו באמצע יחד עם זאת גונחת וגומרת שוב ושוב מותשת מניחה להכל מתמסרת אלייך כי לא יכולה אחרת כי לקחת ממני הכל הענקתי לך את הכל
ואתה, אתה שמרת הכל בתוכך עמוק בליבך לא השלכת הצידה לא שמת באיזו פינה ליום גשום שמרת ושומר ותשמור מכל משמר על הרכוש היקר לך מכל על הכלבה שלך.
אוהבת אותך אדוני כל יום יותר מאמש