שלמה עם ההחלטה שלי מאוד, אשקר אם אגיד שחוששת אך זו ההחלטה הנכונה, להפנים שיש צרכים שכרגע אני לא יכולה לספק, להתנתק מהרגש, בצורה קרה לנתח עד התפר הקטן.
אני לא יכולה לספק את הצורך והרצון שלך אני לא יכולה לתת לך את הגאווה בלראות אותי כורעת על ברכי לרגלייך
איני מסוגלת להרגיש את אותו הכאב אז מפעם, הכאב שגרם לכוס שלי לנטוף, על אף שאני צריכה אותו נורא.
איני מסוגלת לכופף את הראש 24/7 ולבטל את האני העצמי שלי בצורה מסויימת, על אף שאני רוצה לא לחשוב.
איני מסוגלת להגיע לגבהים של פעם שהיו גורמים לך להתגאות בי
מה שכן אני מסוגלת לקבל ולהפנים שאני לא מעניקה לך את החסר לך כל כך. על כן אני זזה קצת הרבה הצידה
מקווה שתמצא אותה, את האחת שתוכל להעניק לך את הכל וכמו שמכירה אותך אתה תיתן לה הרבה יותר
ואולי יבוא יום שאצליח לחזור לעצמי למקום הבטוח שלי
אז כבר אבקש ממך אם יש לך את המקום לאחת נוספת.