מי אני מה אני.
לנצח התשה של זהות. משבר זהות שנפתר, התאחה וגילה צמיחה, שינוי, תנועה.
אז זרות עצמית, פתאומית לכאורה, כי רוב הימים אנחנו ישנים בעמידה.
מאיפה באתי מי גידל אותי.
מה האכילו אותי ואיזו תורה הרביצו בי.
שקרים, כמה שקרים סיפרו לי ואילו שקרים סיפרתי לעצמי. אילו שקרים חדשים אני מספרת לעצמי היום.
מה היה שם אז ומה יש שם היום.
מה יש היום פה ומה יישאר אחריי פה.
אני רוצה להיות שם...!!!
אינדיבידואליזם קומוניזם.
שמאל ימין.
מהגרת במולדת.
הלוואי שיכולתי להיות שמחה. שמחה בתוך העור שלי, בתוך הראש שלי. שמחה עם המשפחה שלי.
אבל אני לא מיוחדת, והמשפחה של כולם משוגעת, אני יודעת את זה היום. ועדיין זר לא יבין.
עוד לא דיברנו על זהות מינית וזהות מגדרית וזהות אינטלקטואלית, זהות מקצועית וזהות מקומית, התפקיד והדינמיקה בכל מקום עבודה, בכל מערכת יחסים. כן גם עם הקופאית בסופר. וכל האלטר אגואים שצריכים תשומת לב ושמש ומים חומרים מזינים, ולגיטימציה לרגשות של כל אחד מהם.
אז אסתפק במשפחה שבחרתי לעצמי. בתמיכה שכן יש לי מהבית. בידיעה שאני את הבין דורית הולכת לנצח.
זה נכון ביום טוב.
ביום פחות טוב.... אני אכתוב בכלוב, זה עוזר.