לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 19:37
אני לא יודעת איפה אתה היום,
או באיזה ניק. יוצא לי הרבה לחשוב, אם אתה פה שוב או עדיין, אם אולי שוחחנו בזהותי החדשה ויירטתי אותך כבר.
על כל פנים תודה. לא אעמיס בנוסטלגיה לגבי טיבו של הקשר שהיה לנו, יתרונותיו שהולכים איתי היום ועוד קדימה, וחסרונותיו- שלא פחות,
רק על דבר אחד תמיד אהיה אסירת תודה לך.
ממש בשיחות הראשונות, כיאה לאינטלקטואל זחוח- הכרזת שאני צריכה להתחיל לכתוב.
התנגדתי רבות, בכל מיני צורות.
ניסיתי בעבר אני ממש גרועה.
זה לא מושך אותי, זה לא טבעי לי,
זה לא אני.
צחקת והבטחת שזו תהיה אחת המתנות הכי גדולות שלך אליי, שאי אפשר להשוות חיים עם כתיבה לחיים בלעדיה.
לקח לי עוד 5 שנים ללמוד את השיעור.
תודה. תודה. תודה.
